מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חוויות משפחתיות

דורית ואיטל בחצר בית ספר שרת
דורית בנוף איטלקי בביקור אצל ביתה.
סיפור החיים של דורית ויסוצקי

שמי דורית ויסוצקי, אני בת 69 ומתגוררת בנתניה. אני אוהבת לטייל, להאזין למוזיקה קלאסית, אמנות פלסטית, לאכול בלינצ'ס ממולאים ולשחק שבץ נא.

הוריי עלו לארץ בשנת 1939. אמי ילידת אוסטריה ואבי יליד פולין. אמי הייתה מורה לפסנתר ואבי למד בטכניון ולאחר מכן עבד כסגן מהנדס העיר נתניה. יש לי אחות שמבוגרת ממני בשנה וחצי ושמה מיכל. אני ומיכל אחיות וחברות ממש טובות.

גרתי בילדותי בבית דו קומתי עם גינה שבה היו עצי פרי, ומסביב היו שדות. רוב חברותי היו מתנועות נוער כמו השומר הצעיר והנוער העובד. למדתי בבית הספר היסודי "בארי" ולאחר מכן בתיכון "שרת". כילדה אהבתי לשחק עם בני משפחתי במשחקי קופסא, לעבוד בקיבוץ בקטיף תפוחים ולשחק בחוץ בתנועות הנוער השומר הצעיר ואח"כ בנוער העובד. מאז ימי כילדה החג האהוב עלי היה חג הפסח, ובעיקר כשחגגנו עם כל משפחתי ביחד בירושלים. לפני שנים רבות אבי קיבל כמתנה מצה שמורה וצלחת פסח שמשמשת אותי עד היום ויש לה מקום חשוב במסורת המשפחתית.

אירוע מרגש שקרה לי הוא "טיול שורשים" שקיימנו אחותי מיכל ואני ביחד עם אמי לוינה שבאוסטריה. במהלך הטיול הגענו אל הבית שבו התגוררה אמי בצעירותה ואפילו זכינו להיכנס אליו. לאחר מכן מצאנו את גן הילדים בו הייתה אמי ואפילו רכבנו על כרכרת סוסים. במהלך הטיול צילמתי את כל החוויות וכשחזרנו לארץ הכנתי לאמי אלבום תמונות כמזכרת מהחוויה המיוחדת.

חפץ משפחתי

יש ברשותי שעון שהועבר מהדודה של אמי לאמי וכיום הוא בידיי. הוא עשוי משיש ומתכת, צורתו מלבנית, הוא עומד על רגלי מתכת צרות, הוא מורכב בין היתר מתבליט שמוקף מתכת ובשני צדדיו ידיות מתכת. השעון מוצג לראווה בסלון ביתי והוא בעל ערך סנטימנטלי רב ביותר.

כיום אני לומדת כפנסיונרית בתיכון "שרת" ומתנדבת בכיתות בבית ספר "בארי", מחזקת תלמידים בעברית ובחשבון. בנוסף, אני נהנית כל יום מהתעמלות אירובית בבריכה, הולכת לסרטים, הצגות, טיולים ועוד. יש לי שלושה ילדים וחמישה נכדים. שני בנים בארץ ובת שחיה כבר 10 שנים באיטליה, במקצוע מעצבת גרפית שלמדה ב"בצלאל" ועובדת במקצוע זה עם בן זוגה באיטליה. הבן הצעיר בהיי-טק והבן הבוגר בפנסיה מהצבא בתור סגן אלוף בחיל האוויר.

הזוית האישית

איטל המתעד: זו הייתה חוויה בלתי נשכחת ומאוד נהניתי לעבוד עם הוותיקה.

מילון

כרכרה
כלי תחבורה עתיק שבו נסעו אצילים ואנשים חשובים במאה ה-18 ובמאה ה-19. הכרכרה הטיפוסית הייתה רתומה לסוסים ועוצבה בפאר להסעת נוסעים, או בצורה פשוטה יותר להעברת סחורה. עם התפתחות המכוניות במדינות המערביות, פחת השימוש בכרכרות. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”חיים רק פעם אחת“

הקשר הרב דורי