מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חוויות ילדות מתימן

שיירת יהודים בדרכם לעדן
מחנה עולים
את האירועים השמחים כמו חתונות, בר מצוות ובריתות ערכנו בחצרות הבתים...

תימן. שם הוריי יחיא ולולאה-מרגלית למשפחת בגדלן. כאן בארץ עברתנו את שם משפחתנו לגולן.

אבי יחיא היה לבוש בלבוש תימני-שמלה לבנה עם פסים צבעוניים לאורך החלוק ומתחת לשמלה מכנסיים לבנות עד לברך. אימי לבשה שמלה שחורה רקומה שנרקמה בעבודת יד. מתחת לשימלתה היא לבשה מכנסיים שחורות עד לברך. היינו חמישה ילדים במשפחה.
כלי התחבורה שלנו היו חמורים עליהם רכבנו ואיתם עברנו ממקום למקום. לא היו לנו מכוניות או אוטובוסים. את הרחובות האירו בלילות באמצעות פנסי רחוב קבועים שהדליקו אותם  מידי ערב עם נפט.
גרנו בבית קומות, הבית שלנו שכן בקומה השניה. בבית היו שם שלושה חדרי מגורים, בחדר הילדים לא היו מיטות יישנו על מזרונים ושמיכות שפרסנו על הריצפה לפני השינה. בקומה הראשונה שכנה הנגריה שהייתה בבעלותו של אבי. המקצועות בהם עסקו האנשים היו בדרך כלל בנגרות, פחחות, נפחות ובעיבוד עורות. רבים מהיהודים היו גם צורפים.
רק הבנים למדו בתלמוד תורה עם ה"מורי" שלימד אותם תורה וקריאת התורה עם טעמי המקרא. אנו הבנות לא למדנו בבית הספר, אנחנו למדנו את ההלכות והמנהגים בבית מההורים ובעיקר מאימי. במשך היום היינו עוזרות לה בעבודות הבית השונות, בבישול ובאפיה. אפינו יחד עם אמא את הלחוח- זהו סוג של פיתה תימנית במרקם ספוגי שנאכל בדרך כלל עם מרק או חילבה. בימי חמישי עזרנו לה להכין לכבוד שבת את הכובנה- הכובנה היא חלה תימנית עשירה בשמן ושומן,החלה נאפת בתנור כל הלילה. למדנו גם להכין את הג'חנון- זהו מאפה עשוי מבצק עלים, גם הוא נאפה כל הלילה ונאכל בסעודת השבת.
לכבוד החגים היינו קונים כבש יחד עם השכנים. היינו הולכים לשוחט לשחוט את הכבש ומחלקים אחר כך את הבשר לכל המשפחות השותפות. ואת הבשר השייך לנו הכשרנו בבית. לכבוד חג הפסח הכנו יין תוצרת בית מעשה ידיינו. תחילה היינו משרים צימוקים במים ולאחר מכן סוחטים אותם ומכינים מהם יין.
את האירועים המשפחתיים והאישיים כמו חתונה, בר מצווה ובריתות ערכנו בחצרות הבתים. כל השכנות וידידות המשפחה הכינו את המטעמים לאירוע והשמחה הייתה רבה.  בשבוע שלפני החתונה ההכנות היו קדחתניות. כולם התגייסו למלאכה .לפני החתונה התקיים טקס מיוחד- טקס החינה. בטקס השתתפו הנשים והבנות  קרובות המשפחה וכן החברות של הכלה.מסיבת החינה נמשכה בשבוע של החתונה. אני זוכרת שהשתתפתי באחד מטקסי החינה. אחת הנשים עטפה את ראשה של הכלה בחיתול ומרחה על כפות ידי המשתתפות מהחינה. לכלה ענדו תכשיטים רבים ועל צווארה תלו את צמח ה"שדאב" יחד עם כמה שיני שום כסגולה נגד עין הרע. במהלך הערב הכלה החליפה תלבושות שונות. היא חבשה לראשה כובע "קרקוש" מעוטר בריקמה ואז החלו הריקודים. הנשים והבנות רקדו עם הכלה והשמחה הייתה גדולה.
 בתי כנסת רבים היו פזורים בעיר. בעיר הייתה קהילה יהודית  פורחת, החיים בתימן התנהלו על מי מנוחות. יחסי השכנות שלנו עם שכנינו המוסלמים היו טובים למדי. אך עם החלטת האו"ם על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ החלו התפרעויות של מוסלמים נגד היהודים. ב-2 בדצמבר 1947 התחולל פוגרום, יהודים רבים נרצחו ונהרגו וחנויות רבות בעדן נשדדו. ארבעה בתי כנסת נשרפו ובתי יהודים רבים נבזזו. בעקבות פרעות אלו ופעילות הסוכנות היהודית שעודדה את יהודי תימן לעלות לישראל, החליטו יהודים רבים בתימן לעלות לארץ. הייתה זו העליה שכונתה בשם מבצע "על כנפי נשרים".
הוריי שאפו תמיד לעלות ולחונן את אדמת הקודש, וכשהגיעה הידיעה שקמה מדינה בישראל ושמענו שבעדן מתארגנות קבוצות החליטו הוריי לעזוב הכל ולברוח מהכפר שלנו לכוון עדן. היה זה בשנת 1949, באחת הלילות יצאנו מביתנו, עלינו על החמורים ורכבנו לכיוון עדן. הדרך הייתה מסוכנת ולכן הלכנו בשיירות כמה משפחות יחד. לא פעם התנפלו  על השיירה שודדים ערביים ובזזו את התכשיטים של הנשים ואת מעט הכסף והזהב שלקחנו בצרורותינו. רבים מבני השיירה מצאו את מותם בדרך, ונקברו בחולות המדבר של תימן. בדרך הסתפקנו באוכל מועט של פיתות, דבש ותמרים, עד שבסוף הגענו לעדן. שם הצטופפו כבר המוני יהודים : אנשים, נשים וטף שחיכו לעלות לארץ. גם אנחנו הצטרפנו לממתינים ובינתיים שיכנו אותנו במחנות עולים שאורגנו על ידי וועד הג'וינט.
לאחר המתנה של מספר שבועות עלינו על מטוס ונחתנו בישראל. כשירדנו מהמטוס כולם בכו משמחה, הרגשנו שהחלום שלנו מתגשם. אבי וכל הדודים המבוגרים קרעו את בגדיהם, נפלו על האדמה ונישקו את עפרה. אנו עשינו כמותם בלי להבין יותר מדי. משדה התעופה בלוד היפנו אותנו למחנה עולים בראש העין. לאחר חודש ימים העבירו אותנו מראש העין למעברה "בת הדר" שליד העיר אשקלון. היה זה ישוב זמני עד למעבר למקום מגורים קבוע. לאחר מספר שנים עברנו לשכונת רמת אשכול שבאשקלון. בתחילה הקליטה הייתה קשה, אך ב"ה למדתי את השפה והתאקלמתי בארץ.
בגיל תשע עשרה הכרתי את בעלי שגם הוא עולה מתימן. נישאנו וב"ה יש לנו בנים ובנות נהדרים ונפלאים עם נכדים ונכדות ורווים מהם רוב נחת. אני מייחלת לבריאות איתנה לי ולבעלי היקר.

מילון

כובע קרקוש
כובע שחובשת הכלה בטקס החינה, הכובע מעוטר ברקמה וצמוד לראש.

או""ם
האומות המאוחדות, הוא ארגון בינלאומי שמטרותיו המוצהרות הן להקל על שיתוף הפעולה בענייני החוק הבינלאומי בנושא בטחון, חברה וזכויות האדם.

ציטוטים

”ב"ה יש לנו בנים ובנות, נכדים ונכדות נהדרים ונפלאים ורווים מהם הרבה נחת.“

הקשר הרב דורי