מאגר סיפורי מורשת

אפרת שובל, אני סבתא של יאיר צוקרדן ו'סבתא של כבוד' ליואב גואטה פוקס, שמשתתפים גם הם בתכנית הקשר הרב דורי. נולדתי בירושלים, על הר הצופים, בשנת 1944.

מול שכונת נחלאות, בה נולדתי, נמצאים היום כנסת ישראל, מוזיאון ישראל, בית המשפט העליון ובנייני האומה. במקום זה, הקרוי היום גבעת רם, היה כפר ערבי שנקרא שייח' באדר. בכפר זה חיו פורעים שצלפו לשכונות בירושלים ופגעו ביהודים. הבתים ברחוב נבנו על ידי עולים מתימן שהגיעו  לארץ בסוף המאה ה-19. הדירות הושכרו על ידי בעלי הבתים לאנשים שעלו ארצה ממזרח אירופה, הדירות חולקו למספר משפחות.

הייתי בת 4 בתקופת מלחמת העצמאות. סבלנו מיריות והפצצות שהגיעו לשכונתנו. השדה שמול ביתנו, היום גן סאקר במורד הכנסת, היה שדה תעופה למטוסים קלים. משדה זה המריאה זוהרה לביטוב. זהרה הייתה טייסת קרב ומטוסה התרסק בהמראה. מקרה זה זכור היטב לכל אלה שצפו בהתרסקות.

זכור לי שבלילות אחדים זחלתי עם משפחתי למרתף בבית השכנים עקב ההפצצה הכבדה. בעל הבית שלנו היה שלום נדב זכרונו לברכה. באחד הימים החלו יריות לכיוון השכונה. שלום ניגש לחלון לקרוא לילדיו שייכנסו מיד הביתה, ובאותו רגע  צלף פגע בו והרגו במקום. הבית נקרא עד היום על שמו של שלום נדב.

הרחוב לא היה סלול מכוניות לא עברו בו מכוניות. במוצאי שבתות יצאו התימנים לרחוב, מצוידים בפחים ריקים ולבושים בגלימות לבנות היו רוקדים ושרים את שירי העדה התימנית ושימחו את כולנו באווירה שמחה. בתקופת המצור על ירושלים עמדנו בתור לשאיבת מים מהבורות שהיו בשכונה והמזון היה בצמצום רב. בשנות ה-50 עברנו מהשכונה לדירה חדשה בשכונת טלביה בשיכון ותיקי ההגנה.

היום אני בת 75 ואני גרה בירושלים בגבעה הצרפתית, סמוך למקום בו נולדתי.

הזוית האישית

יאיר ויואב המתעדים: נהנינו מאוד לעבוד עם סבתא של יאיר ולשמוע על סיפור חייה.

סבתא אפרת: המפגש החזיר אותי לילדותי וריגש אותי מאוד.