מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1938 ביישוב קטן ליד קזבלנקה במרוקו.

היישוב שחיינו היה יישוב תיירותי ומי שביקר בו היו בעיקר תיירים שבאו לנפוש.

כשהייתי בת 15, אני ובעלי שהיינו שכנים והוא גר בקומה הראשונה ואני בקומה השנייה הכרנו ונישאנו.

 

בשנת 1956 כשאני בת 16 וכבר נשואה, עלינו לארץ באנייה שהביאה אותנו עד לנמל חיפה ומשם הדרמנו לקריית מלאכי באמצעות אוטובוס.

 

לא הכרנו את השפה העברית היטב והיה אדם שעזר לנו ותרגם עבורנו את הדברים.

התגוררנו בצריפים ועוד לא בבתי קבע. החיים באותה תקופה היו קצת קשים מפני שעל מנת לקבל בשר היה תור ארוך מאוד, בחנות אחת שהייתה קיימת ולא היה מספיק לכולם.

 

כשהייתי בת 17 הגיעו אלינו חיילים שרצו לקחת אותי שאתגייס לצבא (אחרי ששלחו הרבה מאוד מכתבים וצווי גיוס). באותו הזמן כבר הייתי בהריון ועל אף שאמרתי להם זאת הם לא האמינו לי. אז אני ובעלי נסענו עם רכב עד רחובות בכדי שיתנו לי אישור על כך שאני בהריון וקיבלנו אותו. לאחר מכן נסענו ללשכת הגיוס בבאר שבע, נתנו להם את האישור הרפואי ומאז לא באו אלינו ולא שלחו לנו יותר מכתבים.

 

מאז אותו מקרה משעשע כבר חלפו הרבה שנים, נולדו לי בנים ובנות, אני גרה בארץ ישראל, בקריית מלאכי וסביבי מתגוררים הילדים שלי וזו גאווה גדולה.

 

תשע"ו