מאגר סיפורי מורשת

שמי מזל דוד. נולדתי בישראל בשנת 1956 בבית החולים "דאג’ני" ביפו.

נולדנו 4 ילדים לאב אברהם עטיה פועל בבית חרושת  לריהוט "פרימה" ולאמא דניס עטיה שהיא תופרת.  

בית החרושת יצר לולים ומיטות לתינוקות באיכות הכי גבוהה בארץ והריהוט של בית החרושת היה לשם דבר בכל הארץ. אימי דניס עטיה הייתה עקרת בית ועבדה כתופרת כאשר התאפשר לה. הוריי עלו מסוריה.

אבי ואחיו טיטו נמלטו  מסוריה בשנת 1944 עם קבוצת בני נוער מחאלב שבסוריה ללבנון ומשם חברי הפלמ"ח הבריחו את בני הנוער לישראל ולעיר עכו. מעכו פוזרו בני הנוער ברחבי הקיבוצים. אבי ואחיו היו באוטובוס שהיה בדרכו לקיבוץ רמת דוד. האוטובוס ניתפס על ידי הבריטים. כל בני הנוער נתפסו ונשלחו לכלא בעכו, למעט אבי ואחיו שישבו בסוף האוטובוס. זאת קרה בזכותו של טיטו אחיו אשר ניגן שירי ארץ ישראל במפוחית פה הם אמרו שהם מקיבוץ רמת דוד והבריטים עזבו אותם לנפשם. כאשר הגיעו לקיבוץ סיפרו אבי ואחיו מה קרה לחבריהם . אנשי הקיבוץ העבירו את המידע לחברי הפלמ"ח  ובפעולה של הפלמ"ח הצליחו  לשחרר אותם.

אבי השתתף במלחמת השחרור והפך  להיות פטריוט של מדינת ישראל. את הפטריוטיזם העביר לנו – ילדיו. אבי עזב את הקיבוץ ב- 1947 והתגורר עם אימו ואחותו בשכונת בלוקונים בחולון. אימי עלתה לישראל בשנת 1950. אבי ואימי הכירו בחאלב שבסוריה עוד כשהיו ילדים. כשנפגשו שוב בישראל בשכונת בלוקונים שבחולון התאהבו והחליטו להינשא. 

גרנו ברחוב ריינס 4 בחולון בדירת קרקע של 2 חדרים. זוג הורים ולהם 4 ילדים. אני הבכורה נולדתי בשנת 1956 אחריי נולד אחי שייקה בשנת 1957 אחריו מאיר בשנת 1959 ובתיה היא אחותי הקטנה שנולדה בשנת 1961. הפרשי השנים בינינו היה בין שנה לשנתיים. בנוסף , התגוררה בביתנו הקטן כ- 40 מ"ר סבתי אם אבי במשך כעשרים שנה וחלקה חדר איתי ועם אחותי. לא היה קל מבחינה כלכלית ובכל זאת היינו משפחה מאוד שמחה. תמיד הגיעו אנשים ובני דודים לביתנו וחגגו אירועים בביתנו כדי לכבד את  סבתי. ברצוני לתאר אירוע משפחתי שהיה בביתנו הקטן. בת דודתי מקיבוץ בארי התארסה. הגיעו לביתנו כחמישים מוזמנים . ילדים ומבוגרים . סבתי , אימי ודודתי עסקו מבוקר עד ערב בבישולים  ניקיונות הגשה. הן הכינו מעמול, קרבוז’ה  שהיא עוגית מלאה באגוזים וצנוברים מכוסה ברוטב לבן מתוק ושתית מי אגוזים- סחטו את האגוזים. כל חיי אני אזכור את הטעמים הנהדרים של המאכלים  כמו : קובה ,אורז עם צנוברים קציצות מרק בשם "חמוד", סופריטו, ממולאים קלסונס "קוסה בגבן" – קישואים עם גבינה.  תמיד אזכור את הצחוק, השיחות והאהבה ששררה כל הזמן בין כל בני המשפחה. פשוט נפלא.

גדלתי בחולון ולמדתי בבית הספר "אהרון דוד גורדון". בבית הספר חינכו אותנו לערכים נפלאים. משנתו של א.ד. גורדון הייתה "עבוד ולמד". בבית הספר לימדו מקצועות רבים כמו עברית, תורה, אנגלית, מולדת ומקצועות נוספים… מאידך למדנו גם מקצועות הקשורים להכנה לחיים כמו: תזונה – למדנו לבשל במסעדת בית הספר, למדנו מלאכה. בשיעורי מלאכה למדנו אצל המורה חווה לתפור ולרקום ואצל המורה גילה לנגר ולעשות פסיפסים. אצל המורה שלמה שמיר למדנו נגינה בחלילית. אצל המורה חרמוני למדנו חקלאות ועבדנו בחווה החקלאית במקווה ישראל פעם בשבוע. החיים היו מלאים ומעניינים. בשיעורי מולדת לקחו אותנו לבדוק שלוליות עם זכוכית מגדלת ואספנו ראשנים של צפרדעים. לימדו אותנו גם שמות עצים ופרחים וכך קרבו אותנו לטבע.

סיימתי את לימודי בבית הספר היסודי לאחר שמונה שנות לימוד. בתום הלימודים בבית הספר היסודי  ערכנו מבחן שנקרא "סקר". נאלצתי לעשות את המבחן פעמיים כי התוצאות היו מאוד טובות וכנראה לא האמינו שהצלחתי כל כך כי משפחתי הייתה מוכרת כמשפחה טעונת טיפוח.

עם סיום בית הספר היסודי התקבלתי לתיכון "מיטראני" בחולון. בתום לימודי התגייסתי לחיל הנדסה. סיימתי את השירות הצבאי וניגשתי למבחנים פסיכומטריים כדי להתקבל לאוניברסיטה. את המבחנים עברתי בהצלחה והתקבלתי לאוניברסיטה העברית בירושלים.

אבי התנגד מאוד ללימודי מאחר ומשפחתי הייתה מאוד ענייה והוא רצה שאעזור לפרנס את המשפחה. התעקשתי ונרשמתי ללימודים ולאחר שעברתי בהצלחה את המבחנים הפסיכומטריים אבי נכנע ואני השתדלתי להוכיח את עצמי גם בלימודים וגם בעזרה כספית להוריי.

כדי לממן את הלימודים ולעזור למשפחתי עבדתי בשלוש עבודות. במלתחה בספריה הלאומית, בעיריית ירושלים בהנהלת חשבונות ובשמירה בשערי האוניברסיטה. תקופת לימודי באוניברסיטה הייתה מהיפים בחיי. במהלך לימודי נבחרתי להיות עוזרת מחקר בספרות אצל פרופסור גלית חזן רוקם ואני עבדתי במשרד שבביתה על חומר לימודי הקשור לסיפורת עממית. בתואר שני, שאותו לא סיימתי, עסקתי בראיונות של אנשים שסיפרו לי פתגמים עממיים אותם אספתי למכלול שנימסר לארכיון הספרות העממית בחיפה. אהבתי מאוד את שהותי באוניברסיטה, החכמתי, רכשתי ניסיון לחיים ורכשתי חברים שמלווים אותי עד היום.

טיול משפחתי בבודפשט

אהבותיי העיקריות הן קריאה וטיולים. בתחילה קראתי רומנים וספרות כללית בהתאם לדרישות הלימודים. היום, אני בקבוצת קריאה, ואנו קוראות ספרים בהתאם לבחירה שנעשית בתחילת כל שנה על ידי הבנות בקבוצה.הקריאה היא מעבר לכל דמיון מעשירה את הידע ומביאה את נפשי למחוזות נפלאים. קבוצת הקריאה שלנו היום  מונה 12 נשים שחלקן מלמדות בסמינר לוינסקי והאחרות במקצועות מאתגרים כמו אחות ורנטגנית. אנו נוהגות לקרוא ספר מסוים ולאחר מכן לערוך מפגש עם ארוחת ערב שנערך בבית אחת הבנות, כאשר במפגש אנו דנים על הסופר הספר האיורים הכריכה ומה נלמד מהספר ביחס לחיים.  המפגש נערך אחת לחודשיים. פשוט נפלא.

אהבתי השנייה היא טיולים ברחבי הארץ. יש לנו ארץ יפיפייה וניתן למצוא בה אקלימים שונים. מהצפון הקר ועד הדרום המדברי. בארץ יש מגוון של פרחים ובעלי חיים. לפני כחודש הייתי בטיול באגמון החולה  וראינו כשישים אלף עגורים. מתברר כי הארץ הפכה למקום נדידת ציפורים לעשרות מיליונים של סוגי ציפורים. אכן , ארץ יפה לנו.

אהבתי ללימודים אפשרה לי ללמוד למרות מצבה הכלכלי הקשה של משפחתי. נעזרתי במלגות ובעבודותיי כדי לממן את עצמי ולגור במעונות.

למדתי מקרא ספרות ותעודת הוראה. בימי לימודיי יצאנו לטיולים ברחבי הארץ. אוניברסיטה הכינה אותי לחיים האמתיים להתמודדויות לפרנסה וליצירת חברויות לחיים.

ברצוני לתאר שניים מהטיולים שעשיתי עם חבר ללימודים. החלטנו לטייל בוואדי קלט בהרי יהודה ב- 1978 ולא דווח לאף אחד . הטיול הצריך כושר גופני טוב וידידי שהיה ממוצא אמריקאי ומאוד בהיר נכווה בשמש הלוהטת ונאלצתי לשאת את הנשק והציוד שהיה עמנו. תוך כדי הליכה ראיתי כי הוא מאוד מתקשה והחלטתי לרוץ קדימה להזעיק עזרה. נתקלתי לקראת סוף השביל ברכב עם 2 ערבים ובערבית שוטפת שהייתה שגורה בפי מהבית ביקשתי עזרה, והם לקחו אותנו טרמפ חזרה לירושלים, ושם הוגשה לידידי עזרה ראשונה מאחר והיה על סף התייבשות. טיול נוסף שעשינו היה בעמק "המצלבה" בירושלים לכיוון בית החולים למצורעים. הטיול נעשה במשך הלילה ואורות בית החולים שימשו ציוני דרך להולכים בעמק. בכל טיול כזה היה מעט סיכון, ובכל זאת הטיולים היו נפלאים וזכורים לי עד היום כהרפתקאות מלהיבות.

לאחר שבע שנות לימוד החלטתי לא להישאר באקדמיה וחזרתי להתגורר בחולון. למדתי כשנה נוספת מנהל  במרכז להסבת אקדמאיים ועם תום לימודי מצאתי עבודה בבנק הפועלים. היום אני פנסיונרית, מלמדת שיעורים פרטיים, יוצאת לטיולים, קוראת ספרים ומשויכת לחוג קריאה ונהנית מאוד מהחופש שלי.

הזוית האישית

מזל: פרויקט הקשר הרב דורי חשף את מעיין ואותי לחוויות חיים שעוררו עניין הדדי סקרנות וקשר אישי של קירבה. השאלות של מעיין העידו על עניין ותדהמה. הדור הצעיר שמקבל היום את כל מחסורו כמעט ללא מאבק, אינו מבין כיצד שרדנו את הקמת המדינה הזו. אני מאחלת למעיין חוזק פנימי, אומץ להגשים חלומות, המון אהבה ושמחה והצלחה בכל משאלות ליבה.

מעיין: אני מאוד נהניתי מהחוויה. התעוררו בי מחשבות ושאלות על מזל וחייה ולמדתי המון מילים חדשות. אני מאחלת למזל רק אושר ובריאות ולהמשיך להיות שכנה טובה שלי וגם חברת נפש ואני מאוד שמחה להיות בחברתה של מזל שעוזרת תמיד ומלמדת אותי מילים מעניינות.