מאגר סיפורי מורשת

שלום רב, שמי רבקה מי-טל (ננף) נולדתי במושבה חדרה לא עזבתי אותה מאז הוולדי. למדתי בבית ספר עממי שנקרא היום אחד-העם, ובתיכון חדרה. נישאתי לדוד מי-טל (מיטלמן) נולדו לי שלושה ילדים אמיר, מיכל ושי גם הם וגם נכדי למדו בבית ספר אחד-העם ובו לימדתי.

חדרה כמושבה

הנופים הזכורים לי הם פרדסים, שדות של תבואה וירקות, מטעי שקדים עד היום עץ השקדייה הוא העץ האהוב עליי כי הבית שגרתי בו היה בתוך מטע של שקדים. הוצאתי את היד מהחלון וקטפתי שקדים. היו בחדרה גם  כרמים של זיתים וביצות. כילדים היינו הולכים לשדות לקטוף פרחים, רקפות, כלניות, נרקיסים בביצה. אהבנו גם ללכת לנחל ולתפוס דגים לאסוף חלזונות, צבים ובתוך קופאות נעליים אספנו תולעי משי. הקולות שנשמעו במושבה היו של שועלים, תנים, קרקורי צפרדעים ובעיקר ציפורים. ברוב שעות הפנאי שיחקנו במשחקי חצר: מחניים, מחבואים, קפיצה בחבל, חמש אבנים. רוב הזמן היינו בחוץ לא בבתים. בבית שיחקנו משחקי חברה כגון רביעיות, דמקה, מונופול, דוקים, מורה ותלמידים מילדתי רציתי להיות מורה והגשמתי את החלום.

ימי כתלמידה

בבוקר הסתדרנו בזוגות והמורה עבר ביננו ובדק את ציפורנינו ואת הממחטות ורק אז נכנסנו לכיתה. שרנו את התפילה "מודה אני לפינך". הספר הראשון שקיבלתי לימוד הקריאה היה חברי חשבון למדנו בעזרת חשבונייה תורה ותנ"ך הרבנו ללמוד בע"פ, לבנים הייתה חובה לחבוש כובע או כיפה. בשיעורי מלאכה הבנים למדו נגרות והבנות תפירה ורקמה. היו חגיגות גדולות בבית הספר והחגיגה הגדולה ביותר הייתה ביכורים. כל שבוע הבאנו תרומה לקופסת ק.ק.ל הייתה תחרות בין התורים מי הביא את התרומה הגדולה ביותר. ולאחר מכן תחרות בין הכיתות.בבית הספר התקיימו הרבה מאוד טקסים. הטקס האהוב על ביותר והגדול מכולם היה טקס ביכורים בחג השבועות. כל ילד היה מביא טנא ולאחר מכן התקיים שוק גדול שבו נמכרו כל הירקות והפרות שהביאו הילדים לטובת הקרן הקיימת.

שנות ההוראה שלי

באותו בית ספר שבו למדתי גם לימדתי וגם ילדי ונכדי למדו בו. לימדתי קריאה וכתיבה תמה לכיתות א,ב,ג,ד. השיעור האחרון בבית הספר תמיד הוקדש לקריאת סיפור בהמשכים ומשחקי חברה. את שיעור חשבון לימדתי לפי שיטת גטניו (בדידים). כשהגיעה העליה הגדולה לארץ או כשהייתה מלחמה ולא היו מקלטים לימדנו במשמרת שניה אחר הצהריים. בימי העליה הכיתות היו מאוד מאוכלסות והתלמידים ישבו בשלשות בשולחן זוגי. כל שבוע יצאנו לטיול רגלי בטבע. בבית הספר היו גם שיעורי חקלאות ומלאכה.

בני בכורי אמיר

אמיר נולד בשנת 1959 זו השנה שגם התחלתי ללמד בה. ילדי היו תמיד שותפים לחוויית הלמידה שלי. אמיר למד בפנימיה צבאית בחיפה ושרת בצבא בחטיבת גולני ועבר את כול שורת תפקידי הקצונה, היה מפקד סיירת גולני בשנת 1988 היה מג"ד גדוד 12 בגולני יצא לפעולה מבצעית שנקראת "כחול וחום" להשמדת מחבלים ובמבצע זה נהרג.

נזכור את כולם

אתר סיירת גולני – אמיר מי-טל ז"ל

מבצע "כחול וחום"

"מבצע "כחול וחום" היה מבצע של צה"ל שנערך בלילה שבין 8 ל-9 בדצמבר 1988. המבצע שילב כוחות יבשה, אוויר וים ונועד לפגוע במפקדתו של אחמד ג'יבריל, מייסד ומפקד ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית בעיירה נועיימה שבדרום לבנון". (ויקיפדיה)

מורשת אמיר – תיכון פסגת אמיר על שם אמיר מי-טל : "חבריו של אמיר ומשפחתו החליטו לשמר את זכרו באמצעות הקמה "שביל אמיר" על שמו, בסיוע רשות הגנים והקרן הקיימת לישראל".

סרט לזכרו של סא"ל אמיר מי-טל

במכתב שאמיר כתב למיכל אחותו בהיותו בקורס בארה"ב כתב:

"אני בטוח שאצלנו בארץ יש דברים יותר טובים מאשר פה. זאת הארץ שלנו וצריך לשמור עליה הכי טוב שאפשר".

עבורי מה שכתב במכתב זה המסר לכולנו שאין לנו ארץ אחרת.

הזוית האישית

התלמידים: איתי לנצמן, עוז בר, עמית לנקרי, מאי הדס, נדב הוכמן – כותבים לרבקה:

לרבקה היקרה, מאוד נהנו בכל מפגש לשמוע את סיפורייך המרתקים ואת מה שהיה אז בחדרה השונה מהיום. בזכותך למדנו המון על העבר של העיר שלנו. תודה לך על זה שהרחבת לנו את הידע.