מאגר סיפורי מורשת

שמי פרידה גבריאלי, שם נעורי – בובו. כיום נכדיי קוראים לי נונה (נונה = סבתא בספרדית), כך נהוג במשפחתי מדורי דורות.

נולדתי בארץ בעיר טירת הכרמל, הורי וכל אחיי נולדו במצרים ועלו לישראל. אני בת הזקונים, הכי קטנה במשפחתי, ולכן אני היחידה שנולדה בארץ.

חג החנוכה בילדותי

כשהייתי ילדה קטנה, אני וחבריי ואחיי שיחקנו עם סביבונים שהיה רשום עליהם "נס גדול היה פה". המאכל המרכזי בחנוכה היה לביבות ולא סופגניות כמו היום. בעבר היו חוגגים את החג בצניעות רבה וכיום זאת כבר הגזמה אחת גדולה.

גיבורי חנוכה היו המכבים, אך בילדותי הגיבור שלי היה אבי ששימש לי כדמות מופת ענקית! הוא היה חייט, הוא היה מסתובב בעיר כעשיר אבל עבד יום וליל כדי לחיות ולפרנס את משפחתו, הוא היה גיבורי ונשאר ויישאר! המשכתי את מורשתו בכך שאני תופרת עם כלי תפירתו, זה מקרב אותי אליו מאוד.

נס החנוכה שלי הוא המאורע הכי שמח שקרה בחנוכה – הולדת בני הקטן מאור, אבא של נועם. הוא קרוי מאור בגלל שנולד בחג האורות (חנוכה).

אך היה לנו נס נוסף: הייתה מישהי ממשפחתי שחלתה בסרטן, היא לא סיפרה לאף אחד חוץ ממקורביה. כיום היא כבר בריאה ועדיין אף אחד לא יודע, היא התמודדה עם זה באומץ רב וכבר 5 שנים שהסרטן לא חזר.

מהסיפור הזה אני לוקחת לחיים תכונה חשובה בעיני, והיא – התקווה.

הזוית האישית

פרידה גבריאלי השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר היובל ברמת ישי, התשע"ט.