מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיה דרמון, אני מתעדת את סבתי חוה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, סבתא סיפרה לי זכרון ילדות מחגי תשרי:

השמש של בית הכנסת, שהכיר את כל המשפחות היהודיות וידע איפה כל אחד מתגורר, נהג לקום בסביבות שלוש בבוקר כשכולם עוד במיטותיהם כדי להעיר אותם לתפילות סליחות. לשם כך השמש היה דופק חזק מאוד על דלתות הבתים וצועק: ״סליייייייייחות!״ הקריאות והדפיקות בדלת מאוד הפחידו את סבתא שלי כשהייתה ילדה, וזה נמשך בחודש אלול ועד ערב יום כיפור.

יומיים לפני יום כיפור היה נהוג במשפחתה של סבתא שלי לעשות כפרות. השוחט של הקהילה היה בא הביתה ושוחט תרנגול או תרנגולת לכל אחד מבני המשפחה: מתרנגול עבור בן ותרנגולת עבור בת. הוא היה מסובב מעל הראש את העוף ואומר: ״זו כפרתי, זו מחילתי.״

לקראת יום כיפור בישלו את כל העופות עם קוסקוס, אפו חלות והביאו את כל הארוחה הזאת לעניים שישבו בפתח בית הקברות של הקהילה, וגם נתנו צדקה.

למחרת יום כיפור סבא של סבתא שלי בנה סוכה יפה על גג הבית. הוטל על כל ילדי הבית – נכדים ובני דודים לקשט את הסוכה. סבתא שלי מאוד אהבה את הפעילות הזו אבל תמיד רבה עם בני הדודים, כי היא תמיד רצתה לקשט לבד! וזה נגמר תמיד בבכי..

סבתא בנערותה

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שנערכה בבית הספר חוב"ב בבני ציון התש"ף. התכנית התקיימה בנהחיית המורות ניצה צרקוב ובתיה לויוס.