מאגר סיפורי מורשת

אני מלכה מחוזאי. נולדתי בשנת 1947 בעיר תל אביב שנמצאת בישראל. ואני שלמה מחוזאי, נולדתי בשנת 1943 בעיר ירושלים. אנחנו מאוד נרגשים לספר לך את הסיפורים שלנו, והיום, נכדי היקר, נספר לך איך חגגנו את חגינו וגם איך ארץ ישראל הייתה בזמננו. מקווים שתהנו!

מלכה: למרות שבתקופה כשהייתי קטנה (נולדתי בשנת 1948) המשפחה שלי הייתה קטנה מאוד מכיוון שמשפחתי נספתה בשואה, אבל עדיין הם לא התעלמו מהחגים. הם ניסו לשמוח כמה שאפשר, אבל בגלל שהתקופה הייתה קשה היה קשה לשמוח בחגים. תמיד ראו שההורים שלי בתקופת החגים נזכרו בילדות שלהם וגם באנשים הקרובים אליהם שנספו בשואה, ולפעמים גם ירדו להם דמעות. אני זוכרת שאבא שלי לקח אותי למצעד של כל חיילי צה"ל, מכיוון שהמדינה כל כך התגאתה בצבא שלנו, זה היה אצלנו יום מיוחד.

שלמה: בכל ליל סדר אני מקפיד על ארגון צלחת הסדר בדיוק כמו שעשה אבא שלי וכמו שעשה אבא של אבא שלי (מנהג זה עובר מדור לדור). היה קל להקפיד על האוכל שמאפיין כל חג כמו: לביבות וסופגניות בחנוכה, אוזני המן בפורים, וגפילטע פיש בהרבה חגים אחרים (היו קונים דגים חיים ושמים אותם באמבטיה ארבעה ימים עד שהיו מבשלים אותם). כשהייתי ילד קטן היה לי מאכל מיוחד שקראו לו 'בובל'ה' שהיו אוכלים בפסח, אני מאוד אהבתי את המאכל הזה. עם גדילת המשפחה מפגשי החג היו שמחים יותר, למשל משחקי אגוזים בפסח,' 'הופעת אליהו הנביא" בפסח, משחקי סביבון בחנוכה ועוד.. אני מספר למשפחתי  שבחמש השנים הראשונות של חיי אני גרתי עם סבא וסבתא שלי בשכונת מאה שערים בירושלים. היו לי קשיים במשפחתי כדי להכין את החגים, במיוחד להשיג מים כשרים לפסח. אני  זוכר שהיה טקס לפני חג הפסח כדי להכשיר כלים לפסח. בשכונה שלי היו מעמידים כלי ענק עם מים רותחים וכולם היו באים עם הכלים שלהם כדי לעשות "הגעלת כלים". בקיצור, החגים שלנו היו מאוד כיפים ומאוד מהנים.

איך חיינו בארץ ישראל?

מלכה: נולדתי כחודש לפני הצהרת בלפור, לפי דבריה הקשר שלי לארץ ישראל הוא בעצם סיפור עלייתם של הוריי לארץ. אני מרגישה שהקשר שלי לארץ ישראל נובע גם מההיסטוריה של העם היהודי שחזר לארצו. לא הבאתי למפגש על חפץ מיוחד שום פריט, זאת בגלל שהוריי הגיעו לארץ חסרי כל בשנות השלושים כשבארץ עוד לא הייתה מדינה והעתיד היה לא ברור, והקימו כאן משפחה טובה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה נודע להם שכל המשפחות שלהם נספו בשואה, עם כל הצער הנורא הם שמחו בהקמת מדינת ישראל. האהבה שלהם למדינה חדרה גם לדורות הבאים.

שלמה: אימא שלי הגיעה לישראל בשנת 1921 (כמעט 100 שנים עברו מאז). נולדתי בירושלים בהר הצופים, כשהייתי בן ארבע וחצי התחילה מלחמת העצמאות וירושלים הייתה במצור, הם נאלצו לעבור לשפלה דרך בורמה. משלב זה הייתי חלק ממשפחה שבונה את עצמה להיות משפחה מתפקדת, כשאבא שלי נלחם במלחמת העצמאות. גדלתי בידיעה מוחלטת שאני חלק מהעם ומהמדינה, שירתי שנים רבות בצה"ל, ותמיד הקפדתי להעביר את התחושה הזאת לילדיי ולנכדיי.

אנחנו גאים להיות ישראלים וזוכרים תמיד עד כמה היה קשה לדורות הקודמים להגיע לארץ ולהקים את המדינה כשכל השכנים מסביב מאיימים להשמדינו. עד היום השיר של עוזי חיטמן ז"ל "כאן נולדתי" מבטא את הקשר שלנו לארץ ישראל.

בנישואינו

הזוית האישית

שלמה: אנחנו מאוד נהנינו להיות איתך, להתחלק איתך בזכרונות שלנו ולשמוע את הזכרונות של האחרים. אנחנו מרגישים שזה מאוד קירב אותנו אליך כי רק איתך ישבנו ושיתפנו את זכרונותיך. בשביל שחקנים צריך לתת מגרש. השחקנים הם אתה ואנחנו. המגרש הוא ההזדמנות שיצרה מורתך המצויינת, בתיה. בכך כל השחקנים זכו והרווח הוא של כולנו. אנחנו (סבתא ואני) מאוד שמחנו שניתנה לנו היזדמנות שכזאת.

יפתח: אני הרגשתי שהתחברתי מאוד לסבא וסבתא ושאני יותר מכיר ומחובר אליהם, הרגשתי גם שאני רוצה ללמוד עוד סיפורים מהם על העבר שלהם. בקיצור,אני אוהב אותם.