מאגר סיפורי מורשת

משמעות החגים בבית הוריי

אימי התחתנה עם אבי בתימן כשהיתה בת 12. אבי נלקח בשבי ואימי עלתה עם אחי ואיתי. אחי היה בן 4  ואני בן שנתיים. עלינו לארץ ישראל ישראל בשנת 1949 מתימן, במבצע שנקרא "מרבד הקסמים". הגענו למחנה עולים בעתלית, שם היינו 3 שנים. משם נשלחנו ליפו לעיר העתיקה. החלון שלנו השקיף לים. זה נשמע מקסים, אבל בחורף סבלנו מקור ובקיץ סבלנו מחום. אני מזכיר לכם שאז לא היו מזגנים, לא מאווררים ואת רוב היום בילינו בחוץ.

לימים נולדו להוריי עוד 2 ילדים. גדלנו התחתנו ונולדו לנו ילדים. בכל חג פסח היינו מתכנסים כל האחים אצל הוריי. זו הייתה חוויה נפלאה, חיכינו לחג זה כל השנה. חג הפסח היה מיוחד במאכלים שאימי הכינה, אם זה החרוסת שהיתה מיוחדת וטעימה, הזרוע אצלנו היה בשר צלי, שעד היום אנו אוכלים אותו כמסורת.

כשהוריי התבגרו ונהיו קצת חולים, ישבנו כל האחים והחלטנו שמרגע זה אנחנו עושים את החגים אצלנו ולוקחים את ההורים אלינו. חילקנו את החגים כך שחג הפסח היה אצלי, ראש השנה אצל אחי הצעיר, וסוכות אצל האח הגדול, וכך במשך 25 שנה עשינו חג עם כל האחים והנכדים, כל אחד בא עם כלי נגינה, גיטרות, תופים ואני ניגנתי בחליל.

בינתיים המשפחות גדלו והתרחבו עד שנאלצנו לעשות הפרדה וכל אחד עשה עם משפחתו המורחבת, כמובן שהמשכנו לקחת אלינו את ההורים, עד שלצערנו הם נפטרו. אבל עד היום במפגשים משפחתיים, תמיד מזכירים את החוויות שהיו פעם בחגים המשותפים.

אני ממליץ לכל אחד, כשההורים מבוגרים וקשה להם, לאמץ את השיטה שלנו ולהקל על ההורים, כי הורים לעולם לא יגידו לילדים שקשה להם.

מועדים לשמחה, חג שמח.

הזוית האישית