מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חגיגת יום הולדת פעמיים בשנה

הסבתא שרה נחשון
סבתא שרה ונכדתה שמחה לאה
הייתי מאושפזת בבית חולים ובכיתי ללא קול, האחיות והרופאים אמרו לאמי שלא אוכל לדבר לעולם!!

שמי שמחה, ואני רוצה לספר לכם על חייה של סבתא שלי. שרה נחשון, שהשתתפה בתכנית הקשר הרב דורי.

סבתא שרה מספרת על סבתא וסבא שלה:

זכיתי לסבא וסבתא נפלאים. סבתא פייגא כך קראו לה ובעברית צפורה. סבתא הייתה אישה מאוד צדיקה. היא אף פעם לא דיברה לשון הרע על מי שהוא.

בבית שגרנו היו שני חדרים ופרוזדור. חדר אחד היה של סבא וסבתא. והחדר השני היה שלנו, הורים וארבעה ילדים. החדר חולק עם מחיצה לשניים. בחלק אחד ישנו הילדים ומעבר למחיצה ישנו אבא ואימא. סבתא פייגא הייתה נעמדת בפרוזדור הצריף, ומבשלת כל יום ארוחות מזינות עבור בחורי ישיבה שהיו מתארחים אצלנו.

באחד הימים התארח אצל סבתא בחור אחד, שסרב להסב לסעודת השבת. כשסבתא ביקשה לדעת מדוע? הוא אמר לה, שהוא לא יכול לשבת בשולחן יחד עם אישה, סבתא שלי. סבתא פייגא ביקשה ממנו להצטרף אליה ולשמוע מה דעתו של הרב? הלכו שניהם לרב המושב, וסבתא פתחה ואמרה לרב, שכל שמחת חייה זה שולחן שבת, לשמוע זמירות שבת ודברי תורה. האזין הרב לדבריה ואמר: "את צודקת, את שמבשלת כל שבת ל-15  בחורים מגיע לך לשבת בשולחן שבת כמו מלכה" ו"שאין לאף אחד הזכות לומר לבעלת הבית שלא להיות חלק משולחן השבת".

סבתא הייתה מכינה בעצמה את האטריות למרק השבת. היא הייתה לשה בצק מקמח, מים, ביצה ותבלינים וחותכת מהבצק אטריות. יש לזכור, שאז לא הייתה אפשרות לקנות  אטריות בחנות. הכול היה תוצרת בית. חמין, קוגל, פשטידה.

סבתא ניהלה את הקיוסק במושב, אומנם הייתה להם גם אפשרות לבחור במשק חי של גידול פרות ועופות, אבל סבא חשש שהטיפול בבעלי החיים הוא קשה מידי ולא היה מעוניין בכך. ואכן  הוא זכה  לקבל את הקיוסק. בפועל סבתא ניהלה אותו משעה 6 בבוקר עד 5 אחר הצהרים ואת רוב ההכנסות היא הייתה תורמת לישיבה, כדי שהבחורים ילמדו תורה וזה היה נותן לה הרבה נחת וכוחות.

סבתא פייגא הייתה מכינה לבד את שקיות האחסון לפיצוחים והממתקים. היא הכינה אותם מנייר עיתון, היא הייתה מגלגלת את הנייר לצורת חרוט והייתה ממלאה אותם בפיצוחים וגרעינים וכ'ו …. כך נמכרו הפיצוחים. כיום במקומו של הקיוסק הקטן יש סופר גדול.

הילדות של סבתא שרה

נולדתי בארץ ישראל בכפר חסידים מושב בעמק זבולון ליד קריית אתא, להוריי שושנה ויצחק גרינבוים בשנת 1944. כיום יש לי שני אחים ואחות אחת. גרנו בצריף ללא שירותים, גג הצריף היה עשוי פח. בקיץ היה לוהט ובחורף שמענו את הגשם שיורד. המשחקים ששיחקנו היו: חמש אבנים שאספנו בחוץ ,שבע אבנים עם כדור ודג מלוח. היה לנו גם חבל וקפצנו אתו. רקדנו ושמחנו והיה לנו כיף היה לנו שמח בלי טלפון ומשחקים יוקרתיים.

לחתונה של אחותי קנו לי בגד חדש והתרגשתי מאוד, כי הייתה זאת הפעם הראשונה שקיבלתי בגד חדש. וכשהנעלים נעשו קטנות ולוחצות, היו גוזרים לנו את קידמת הנעל כדי שיהיה מקום לאצבעות לצאת החוצה…. וכך המשכנו יחד לגדול …

בילדותי, למעט מאוד משפחות היו קרובי משפחה, לרובן לא הייתה משפחה, כי הם נרצחו בשואה. היה לנו בן דוד ניצול שואה, שהגיע מהונגריה עם החברה שלו. ארגנו להם את החתונה. ניקינו חדר לזוג הצעיר והם גרו במחסן של הצריף.

זיכרון נוסף שיש לי משנות ילדותי, כשהייתי ילדה פרצה מגיפה של שיתוק ילדים ודיפתריה. זו הייתה מחלה קשה מאוד. גם אני חליתי, היו לי קשיי נשימה חזקים עד שנאלצו לעשות לי ניתוח בגרון, באותה תקופה הרבה ילדים חלו במחלה וחלקם נפטרו ממנה, אני הייתי מאושפזת חצי שנה בבית חולים ובכיתי ללא קול. האחיות  והרופאים אמרו לאימא שלי שכבר לא אוכל לדבר לעולם !!!! ופתאום לילה אחד, התחלתי לקרוא בקול "אימא". היא כול כך שמחה והתרגשה, ואמרה לאחות: "בואי  תראי היא קוראת לי אימא"! ברוך ה' כיום אני מדברת. השתחררתי מבית החולים בחנוכה ומאז תמיד חגגו לי יומולדת בחנוכה למרות שנולדתי בט"ו בשבט.

לא למדתי בחב"ד כי לא היה בית ספר חב"ד בכפר חסידים. למדתי בבית יעקב בבני ברק. למדתי להיות גננת, ולאחר סיום לימודיי הייתי גננת בחיפה. היה שווה למי שלמד בגן שלי!! לאחר כמה זמן הכרתי את ברוך בעלי על ידי שידוך.

ביקור אצל הרבי

זכיתי לפני 55 שנה להיות אצל הרבי מליובאוויטש. היה זה בשנה הראשונה אחרי החתונה שלנו. אני וסבא ברוך, עבדנו קשה וחסכנו כסף לנסוע במחלקה שלישית באנייה. שלושה שבועות הפלגנו בים. הייתי אז בהריון עם הילד הראשון.

אז לא היו הרבה תמונות של הרבי. הגענו ל- 770 ובדיוק ראינו את הרבי יוצא מ – 770. סבא הניח את המזוודות ורץ להגיד "שלום עליכם" לרבי. אחר כך סבא נכנס ל"יחידות" לרבי, ושהה בחדר הקדוש  משעה 12:00 בלילה עד 5:00 לפנות בוקר. הרב חודוקוב ניסה מספר פעמים  להוציא אותו מהחדר. אני לא זכיתי אז להיכנס עם סבא. כי לא יכולתי לקום מהמיטה, לאחר כל טלטולי הדרך הקשה. רק אחרי כמה ימים התאוששתי ונכנסתי גם אני ליחידות. זכיתי להיכנס לרבי כמה פעמים ל"יחידות". הרבי הדריך אותנו כאילו היינו הילדים שלו הפרטיים. רק אחרי שנה ועשרה חודשים הרבי אמר לנו שמקומנו בארץ ישראל. שאלנו את הרבי "איפה"? והרבי ענה לנו: "במקום שליבך חפץ". גרנו בירושלים ואחרי מלחמת ששת הימים עברנו לחברון.

הזוית האישית

סיפורה של סבתא שרה נחשון תועד ע"י נכדתה, שמחה לאה קרלנשטיין, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר.

מילון

770
מרכז חב"ד העולמי (שם רשמי: בית אגודת חסידי חב"ד העולמי - אוהל יוסף יצחק ליובאוויטש. כינוי: סֶעוֶון סֶעוֶוענְטִי הוא בית מדרשו של הרבי מליובאוויטש, מרכזה העולמי של חסידות חב"ד והשלוחים. 770 הוא מקום התפילה וההתוועדות של הרבי בו אומר שיחות ומאמרים, קיבל הרבי אנשים ליחידות ובשנים מאוחרות יותר נערך בו מעמד חלוקת הדולרים. המקום מהווה מוקד עליה לחסידי חב"ד וליהודים מכל רחבי העולם, בעיקר בחודש תשרי ובתאריכים בהם אירעו מאורעות חב"דיים. המקום משמש גם כמוקד משיכה תיירותי לכאלה שאינם יהודים. המבנה ממוקם בבניין מספר 770 שבשדרת 'אִיסְטֶרְן פַּארְקְוֵויי' בשכונת קראון הייטס בברוקלין שבעיר ניו יורק[2]. הרבי הסביר את מהות המקום ומעלתו באומרו שמספר הבניין "770" הוא בגימטריא "ופרצת". כלומר, מבניין זה "פורצים" חסידי חב"ד לעולם כולו, להפיץ את היהדות. כמו כן אמר הרבי ש-"770" הוא בגימטריא גם "בית משיח" והודיע שבגאולה, כאשר בית המקדש השלישי ירד משמים בדרכו לארץ ישראל, הוא ירד תחילה ב-770, יתחבר אליו ומשם ימשיכו לירושלים]. 770 זה המקום הקדוש ביותר בעולם, לדעת חלק מחסידי חב"ד,כמו שנאמר "גלו לאדום שכינה עמהם"

יחידות
הוא מושג בחסידות שפירושו פגישה פרטית עם הרבי. החסיד נכנס לחדרו הפרטי של הרבי ומקבל הוראות אישיות לעבודת השםשלו ותשובות לשאלותיו. אצל חסידים נהוג לא לשבת במהלך היחידות וכן לא להושיט את היד לרבי, למרות שהרבי מושיט לו את ידו שלו.

ציטוטים

”זכיתי לגדל משפחה לתפארה הממשיכה את שרשרת הזהב של הסבים והסבתות שלי.“

הקשר הרב דורי