מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

זמרים ונגנים יצאו משכונת כרם התימנים

רועי וסבתא יהודית
דקלון
כילדים הכנו כלי נגינה ושרנו. לימים הפכו חלק מאיתנו לזמרים מפורסמים

בשנת 1947 נולדה סבתא יהודית בעיראק, בעיר בגדד. היא השלישית מבין שמונה אחים. בשנת 1950 הם עלו לארץ ישראל במטוס והגיעו לשער העלייה לחורף קר וגשום. בהמשך קליטתם התגוררו בכרם התימנים שבתל אביב.
 
סבתא מספרת שבשנת 1958 הם כילדים היו מכינים כלי נגינה במו ידיהם ואני אספר על כמה דוגמאות:
 
ה"עוד", יצרו אותו על ידי גילוף עץ לצורה העגולה ולקחו חוטי ברזל בהם היו משתמשים לתליית כביסה. אחד דק ואחד עבה וכך הין יוצרים צלילים שונים על ידי עובי שונה. ועם מסמרים היו מחברים לגוף העוד מעץ.
הקאנון גם מחוטי ברזל רבים יותר 2 עבים ואז שניים דקים ושוב דקים ושוב עבים סה"כ עשרה יחד מחברים עם מסמרים לעץ והשתמשו בכפתורים על מנת לכוון ולמתוח את המיתרים
 
תוף לקחו טנגרה (פח בתימנית) אשר שימש לחמוצים וגבינות ובו השתמשו כתף נגינה בכך שתופפו בצידי הטנגרה וזה יצר קולות נגינה.
 
סבתא מספרת לי שהיו הרבה זמרים באיזור שהיא גרה שמאוחר יותר גם התפרסמו בארץ והיא סיפרה לי קצת עליהם: בועז שרעבי – הזמר של החבורה. דקלון שקיבל את הכינוי בגלל שהיה מאוד רזה. אהובה עוזרי שרה במועדון בשם חרות ברח' הכרמל והייתה שרה בכל חפלה. יזהר כהן וחופני אחיו. היו גם להקת העוד.
 
סבתא סיפרה לי על מעשי שובבות שהם היו עושים כילדים בעיקר היא שכונתה "טרזן העיראקי" וחברה הטובה רחל שכונתה "האינדיאנית". הם היו יושבים כל החברה בלילה יחד ומדברים ומשחקים כל אחד היה מביא משהו מביתו ויחד מרכיבים ארוחה משותפת מנגנים ושרים.
 
בפרט זכורה לסבתא החוויה מל"ג בעומר שהם היו יוצרים מדורות ענקיות שהיו זוכות להצטלם ליומן בחדשות בקולנוע ( בזמנו לא הייתה טלוויזיה) וסבתא גם הודתה שהיא נבחרה בגלל שהם "דאגו" להרוס מדורות גדולות יותר…
 
העשרה
לקריאה על כלי הנגינה בקישורים וליקיפדיה:
תשע"ו, 2016

מילון

שכנות כרם התימנים
שכונה בלב תל אביב

ציטוטים

”כילדים היו מכינים כלי נגינה במו ידיהם“

הקשר הרב דורי