מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בישראל  בשנת 1942 לפני קום המדינה, התגוררנו בת"א הייתה לנו דירת חדר,

המצב בארץ לא היה הכי טוב כי לא הייתה לנו מדינה וכל הזמן הערבים רצו לחסל אותנו והבריטים רצו לשלוט בארץ וגם עשו לנו צרות הם כל הזמן היו עושים עוצר. מי שהיה יוצא מהבית אז היו עוצרים אותו,

אני זוכרת שמטוסים היו יורים וכולם היו בורחים למקלטים ,אני זוכרת בדיוק כמו היום  שהייתה צפירה ואמי לקחה את אחי הקטן בזרועותיה ואני ואחיותיי רצנו אחריה למקלט בשעה שחלף מטוס מעלינו ובשביל שלא יירו עלינו התחבאנו מתחת עץ רימון שהיה בחצר הבית.

רק לאחר שחלף המשכנו  לרוץ למקלט, וזה היה בית ספר שנקרא בית חינוך ליד גן מאיר בת"א היו שם מלא אנשים וילדים מכל הסביבה והיינו צריכים להישאר שם עד שתישמע אות ההרגעה.

אלו היו זמנים קשים. אני זוכרת כאשר הגעתי לגיל שש ובן- גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל ושכולם יצאו לרחובות לרקוד ולשמוח. ליד בניין האופרה בת"א אשר בשפת הים היו  אלפים של אנשים נשים וטף , שצהלו  מרב שמחה

כבר באותו לילה כל צבאות ערב פלשו למדינת ישראל  ואז החלה מלחמת העצמאות

אני זוכרת את אמי שהייתה דואגת לנו למזון  ולבגדים הבית תמיד היה נקי והייתה תופרת וסורגת לנו, וגם בימי החורף הייתה אוספת את כל ילדיה ומספרת לנו ספורים שריתקו אותנו,  אין לתאר כמה כיף היה.

כאשר הייתי קטנה לא קיבלתי כל מה שהיום הילדים מקבלים.לנו הכול היה במצומצם ולא התלוננו פעם בשבוע היינו מקבלים ממתק ביום שישי לכבוד שבת.

הורי רצו לקנות דירה יותר גדולה, אני זוכרת שהיה לנו אגרטל גדול בבית וכל הזמן אספנו אגורות היינו מכניסים לאגרטל עד שיתמלא.  ביום אחד התיישבנו על הרצפה הורי ואחיותיי, וספרנו את כול האגורות

אבי הלך ושילם אותם לדירה החדשה.

בהיותי בת 10 עברנו סוף סוף לגבעתיים לבית חדש.ההרגשה הייתה נהדרת.

נכנסתי לבית ספר חדש  וחברות קיבלו אותי יפה,הייתי הולכת אליהן והן היו באות אלי.

כאשר סיימתי את בית הספר להורי לא היו אמצעים לשלוח אותי לתיכון יום

ולכן הצעתי שאני אעבוד ביום וארשם לתיכון ערב וכך אוכל לשלם את שכר הלימוד.

כך היה למדתי עיצוב אופנה ותפירה בבית ספר מקצועי ועסקתי בזה לאורך כול השנים.

במשך הזמן אני ואחיותיי התחתנו ו בנינו משפחות בישראל

אני מתגעגעת לחגים ולשבתות שהיינו מתאספים אצל ההורים לאכול ביחד איתם יחד עם הבעלים והנכדים

אחרי שאבי היה חוזר מבית הכנסת והיה עושה קידוש וכולם היו לוגמים מהיין ומנשקים את ידו אבי

ומברכים לשבת שלום.

כיום אני גמלאית  מעסיקה את עצמי בכול מיני חוגים והתנדבויות, וגם משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר מורשת משה ברמת גן