מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

זיכרונות ילדות ממושב שלווה

מרים ורוני בתהליך התיעוד
מרים יצחק במסגרת התכנית
מרים אלפסי מתארת את ילדותה

שמי מרים יצחקי, נולדתי בשנת 1956 לבית משפחת מגידיש.

הורי ילידי לוב, הכירו והתחתנו פה בארץ. אמי סיפרה לי, שהיא ואחותה התחתנו ביחד באותו אירוע שני זוגות, כך היה נהוג אז לחסכון בהוצאות. הם גרו בחדר קטן בהתחלה. סבא שלי, אבא של אמי היה מקובל ורב ידוע – הרב מגידיש גבריאל. סבי תרם פריט יקר ערך זה – רימונים לספר תורה, בתאריך: 29/01/2004. גילו המשוער – של הפריט הוא משלהי המאה ה 19. רימונים מסוג זה נתרמו בד"כ לבית הכנסת ע"י אנשים שידם לא הייתה משגת לרכוש רימונים מכסף טהור. רוב הרימונים מהסוג הזה מקורם בישובי ההר (ג'בל) – ג'ריאן, יפרן ואחרים. הפריט מאוסף מרכז "אור שלום". נתרם למרכז ע"י הרב גבריאל מגידיש זצ"ל, מושב שלווה.

אור שלום – לשימור מורשת יהדות לוב

תמונה 1

נולדתי ברחובות, אני מושבניקית מהדרום. גדלתי במושב שלווה שליד קריית-גת, לכיש. הזיכרונות שלי קשורים במשק שהיה לנו, ובילדות מלאה בטבע ובחי. מגיל מאוד צעיר, כבר מגיל הגן – אהבתי להתעסק בעבודות חקלאות במשק, ואהבתי במיוחד לקטוף פירות. היה לנו משק חקלאי, הייתה לנו רפת עם פרות. אני נהגתי לעזור בחליבה. היו לנו חממות עם פרחים, גידלנו בחממות סייפנים.

בבית הספר היסודי למדתי בבית הספר בגן-שמואל. בתיכון, למדתי בתיכון אזורי. אני זוכרת מילדותי שמאוד אהבתי והתעניינתי בתחום המסחר. בגיל 16 פרשתי כנפיים…. עברתי לגור אצל סבתא של אמי, בהרצליה – זה היה מעבר משמעותי מהמושב לחיי העיר.

שני אירועים טרגיים עברתי בתקופת חיי, בם איבדתי את שני אחי. הרצח הנורא של אחי אורי מגידיש. סיפורו הקשה פורסם בתקשורת. אורי היה אידאליסט, ניהל את בית הספר בירוחם, הוא רצה להקים את גוש קטיף. אורי אחי, נולד ב- י"ד שבט תשי"ד, 18.1.1954. גדל במושב שלווה שליד קרית-גת. הוא התגורר בגן אור. משבגר נישא לאסתר. זמן מה עסק בהוראה וניהל בית-ספר בירוחם, ובשנת 1987 עבר עם משפחתו לגור במושב גן-אור שבגוש קטיף. בבוקר יום שני ט"ו באדר, שושן פורים תשנ"ג (08.03.1993), נסע אורי לעבוד בחממות שלו במושב. כשהגיע לחממות התנפלו עליו שניים מפועליו הערבים, רצחו אותו בדקירות סכין ונמלטו. פועלים אחרים הזעיקו את אנשי המושב, שגילו את הגופה. אורי היה בן 39 במותו. הותיר אישה וארבעה ילדים.

אחרי אורי, איבדנו אח נוסף, את אחי יואל. אמי נפטרה בגיל צעיר יחסית מהצער והכאב ממנו לא התאוששה.

אחי, אורי מגידיש ז"ל 

תמונה 2

ההכרות שלי עם שאול בעלי

את שאול הכרתי בטרמפ… וכך היה. ישבתי בתחנה וחיכיתי לאוטובוס, כביש אלוף שדה. המתנתי לאוטובוס בקו 63 לנסיעת בילוי ברחוב דיזינגוף, לשם היינו נוהגים לנסוע. ישבתי בתחנה, שאול עצר בתחנה עם רכבו והתחלנו לדבר… השיחה הסתיימה בכך שהוא נתן לי טרמפ והסיע אותי. כך החלה חברותנו והתחלנו לצאת. כמובן שבהתחלה היו משחקי החיזור, "נתתי לו להתבשל" ולא מייד עניתי לו. יצאנו כשמונה חדשים ואז התחתנו. הייתי אז בת 23 ומאז אנו ביחד כל השנים.

יש לנו שלושה ילדים מקסימים, שני בנים ובת. בן אחד גר בארצות הברית, בניו-אורלינס. הבת גרה בארץ, עורכת דין במקצועה ובננו הצעיר, היום אחרי השרות הצבאי בתקופת "הטיול אחרי הצבא".

עם כל השינויים שעברתי בחיים המעברים מהמושבלעיר ועוד ועד, התכונות והערכים הבסיסיים שלי נשארו איתנים ויציבים – מושבניקית!!

תמונה 3

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בו השתתפה מרים, ותועד על ידי רוני אלפסי מכיתה יא' 3 בבית הספר התיכון מית"ר.

מילון

מושב
צורת התיישבות כפרית ייחודית למדינת ישראל, אשר מאגדת קבוצה של תושבים (לרוב חקלאים) במסגרת כלכלית שיתופית. המשתתפים במסגרת המושבית מכונים חברים. בניגוד לקיבוץ ההיסטורי, המשפחה מהווה במושב יחידה כלכלית עצמאית הפועלת במסגרת כללי עזרה הדדית. לכל חבר מושב מוקצית חלקה, אשר במרבית המקרים משמשת לחקלאות.

שלווה
שלווה (שַׁלְוָה) הוא מושב ציוני דתי באזור דרום השפלה בקרבת העיר קריית גת מיסודה של תנועת הפועל המזרחי השייך למועצה אזורית שפיר. תושבי היישוב הם דתיים לאומיים או מסורתיים. רובם הגיעו מלוב, וחלקם הקטן מתוניס. לאורך שנות קיומו התפרנסו רוב תושבי המקום מחקלאות, אך עם היחלשות ענף החקלאות באזור, נטשו רובם את התחום. משמעות שם המושב - שלווה ורוגע. מקור השם מפסוק מספר תהילים "יהי שלום בחילך שלווה בארמנותייך...".

ציטוטים

” כבר בגיל הגן אהבתי במיוחד, בין כל עבודות המשק, לקטוף פירות..“

הקשר הרב דורי