מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

זכרונות מילדותי

סבתא ואני
תמונה משפחתית מהעבר
זכרונות מהבית ומהשכונה

שמי ורדה, נולדתי בבני ברק בשכונת מרכז בעלי מלאכה, בבית חמוד עם חצר פרטית.

בגיל 3, אני כבר זוכרת שאהבתי בובות וסבתא שלי מצד אבי הביאה לי במתנה בובות תפורות מבד, ממולאות בצמר גפן בתוכן, ואני שמחתי ושחקתי עם עגלה מעץ והרבה בובות.

היתה לנו בבית מכונת תפירה ואמא שלי היתה מביאה תופרת והתופרת תפרה לנו בגדים ליציאה ולחגים.

החגים היו חוויה, היינו מתאספים בראש השנה ופסח אצל סבתא רחל, אמא של אבא שלי, ואוכלים ארוחת חג עם שני האחים של אבי ומשפחותיהם, שרים רוקדים ובלילה סבתא שלי היתה שמה מזרונים ומצעים על הרצפה בחדר וכל הנכדים ישנים ביחד אצלה והמבוגרים באים למחרת, לארוחת צהריים. אחות של אבי, קראו לה לבנה, היתה עוזרת לסבתי המון, הייתי מאוד שמחה ללכת בחגים לשם.

חצר ביתינו היתה גדולה עם עצי פרי כמו: לימונים, שזיפים, אגוזי פקאן, אשכוליות, תפוזים וקלמנטינות. היה לנו לול תרנגולות וכלב (גזע זאב) בשם "זריז".

אבא שלי היה קונה לי מהשוק 100 אפרוחים ואני הייתי מגדלת אותם באהבה, עד שנשארו אחדים גדולים שהפכו לתרנגולות, הייתי מכניסה אותם ללול.

בסוכות היינו בונים סוכה. אחי, חנניה, היה עוזר לאבי לבנות את הסוכה מקרשים, פורסים בדים על הקירות ומקשטים את הסוכה בעבודות נייר שלנו כמו פרחים, כדורים ושרשראות, מכניסים מנורה באמצע לתאורה ובסוכה היינו אוכלים שרים ומדברים עד מאוחר בלילה.

משחקי חברה בשכונה: אחרי הכנת שיעורי הבית, בערך בשעה ארבע אחה"צ, היינו אוכלים כריך עם ריבה או שוקולד או חמאה ועל זה סוכר ואוכלים ביחד.

השכונה שלנו היתה רק מבתים פרטיים וכל הבנים אהבו לשחק כדורגל במגרש ממול ביתי, הבנות שיחקו בחבל או בגומי או במחבואים ולפעמים משתפים את הבנים בתופסת.

מדי פעם בערב, היינו עושים מדורה ומביאים תפוחי אדמה מהבית, היינו מדברים וצוחקים עם הבנים בזמן שתפוחי האדמה היו על האש. חיכינו לקחת את תפוחי האדמה הביתה והיינו מחלקים לכל המשפחה.

היה לנו בבית טלפון גדול אחד עם מחוגה, היה לנו שעון על הקיר עם מטוטלת. טלוויזיה בהתחלה היתה רק לשכנים ואנו היינו צופים בה אצל השכנים, אני זוכרת בטלוויזיה את מצעד צה"ל, בשחור לבן. לאחר כמה חודשים אבי קנה למשפחה טלוויזיה גדולה וכבדה.

אבא שלי היה נהג מונית. כולם בשכונה הכירו ואהבו אותו, ואמא שלי היתה מטפלת בילדים קטנים בשכונה.

בשכונה שלנו נשמע צלצול פעמון וצעקות "קרח קרח" צעק מוכר הקרח עם משאיתו המלאה בלוקי קרח. כולם היו באים ועומדים בתור כדי לקנות בלוקי קרח ולהכניס למקרר שלהם. היו מכניסים אותו לתא גבוה במקרר ומתחתיו היתה תבנית עמוקה, שמי הקרח הנמס היו נוזלים אליה, לכמה ימים עד שהקרח נמס כולו. הילדים שמחו מאוד שמוכר הקרח היגיע. הם היו שוברים את בלוקי הקרח בפינתם מוצצים את הקרח וצועקים "ארטיקים, ארטיקים, איזה טעים". המבוגרים היו רצים עם הקרח הביתה ושמים מגבת על הקרח. כשכל הבלוקים של מוכר הקרח היו נגמרים, המוכר היה סוגר את המשאית עם וו מברזל מאחור, היה גומר את עבודתו והולך לביתו.

כל בוקר ליד הדלת היו מונחים שני בקבוקי חלב טריים (הבקבוקים היו מזכוכית). החלב היה טעים מאוד, אמא שלי היתה משלמת לחלבן פעם בשבוע כסף על החלב. היינו פותחים את מכסה בקבוק החלב וחלקו הראשון של בקבוק החלב היה שמנת והילדים בביתנו היו רבים על השמנת הטעימה.

בשכונתינו היתה מאפיית לחם, ששם אפו לנו את העוגות שהכנו בבית, היו שמים לנו את העוגות בתנור ולאחר זמן מה, היינו באים לקחת את העוגות ומשלמים לאופים.

ביום שישי לפני כניסת השבת, היינו לוקחים את החמין בסיר מהבית והיו ונותנים לאופים במאפייה להכניס אותו לתנור. בשבת בצהריים, היו באים כולם ומחכים לאופה שיוציא את הסירים, כל סיר שהיה יוצא המשפחה שהסיר שלה היתה יודעת שהוא שלה ונגשת לקחת אותו, במאפייה היה סדר.

מלחמת ששת הימים:

במלחמת ששת הימים 1967, אחי חנניה שירת בחייל הקשר בצה"ל ואני בת 15. ישראל נלחמה נגד סוריה, מצרים, ירדן ולבנון ולא היה לנו בשכונה מקלטים במלחמה. לכן, בא אלינו טרקטור וחפר שוחות בתוך האדמה. אנחנו ישבנו בתוך השוחות ומלמעלה ראינו את המטוסים חגים מעל ראשינו. אבי חילק לנו מטפחות רטובות שנשים על הפנים מפני הגזים הרעילים. הוא אמר לנו שהמלחמה ארכה שישה ימים ואז ניצחנו את כל החזיתות ושטחה של ישראל התרחב פי 3 ונוספו לנו שטחי רמת הגולן, הכותל וחצי האי סיני, מידי המצרים.

שר הביטחון היה משה דיין והוא צעק "הכותל בידינו, הר הבית בידינו" וזמן מה לאחר המלחמה, כל המשפחה נסעה לראות את הכותל וזה היה טיול מושלם שלא אשכח אותו לעולם.

מלחמת יום כיפור:

התחתנתי בגיל 21, עם בעלי דוד וגרנו בבית הוריי ולאחר שנה, נולד לנו בן בכור ושמו שי. אמא שלי חלתה ולקחנו אותה לבית החולים תל השומר ביום כיפור. פתאום פרצה המלחמה. אני זוכרת שהוציאו את המתפללים מבית הכנסת, כדי שילכו מהר לצבא, ברדיו היו מודיעים ססמאות קרב וברחובות היו אזעקות ואנו צמנו וקיבלנו טלפון מבית החולים לבוא מהר לקחת את אימי כיוון שהכינו את בית החולים לפצועי המלחמה ופעם ראשונה בחיי ששברנו את הצום, אני ואחי נסענו לבית החולים לקחת את אימי הביתה.

מלחמת יום הכיפור התחילה ב- 6.10.73 ונמשכה עד 24.10.73. המלחמה היתה קשה מאוד ומדינת ישראל הופתעה ולא היתה ברירה, היו קרבות קשים בכל מקום והיתה התקפה מצרית חזקה והגנה על המדינה.

היום אני אמא ל- 4 ילדים וסבתא ל- 10 נכדים (בלי עין הרע) שמחה ומאושרת ועוזרת לכולם ומזמינה מידי פעם את כולם.

 

הזוית האישית

בתוכנית זו למדתי הרבה על עברה של סבתא.

מילון

מטוטלת
משקולת המחוברת לשעון קיר ונעה מצד לצד בקצב קבוע

ציטוטים

”"אין דבר העומד בפני הרצון"“

הקשר הרב דורי