מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

זכרונות מהקיבוץ של פעם

תמונות ממפגשים בכיתה - עובדים יחד על הסיפור
בית הספר גוונים, תש"ף
מושגים קיבוציים מן העבר

שמי תמר, ואת סיפורי אקדיש לזיכרונות ומושגים מהקיבוץ של פעם. אתחיל בשלושה מושגים שהיו מושרשים בפיהם של חברי הקיבוץ שהקימו אותו. בשנות הקמת הקיבוצים הראשונים, מושגים אלו היו שונים מאיך שהם נקראים היום. המושגים הם: כלניות, ליפט ופרימוס.

כלניות היה כינויים של החיילים הבריטים שהשתייכו לחטיבה המוטסת ששירתה בארץ ישראל שלפני קום המדינה. הכינוי ניתן להם לפי הכומתה האדומה שהיתה על ראשם.

ליפט היה שייך לחדר שבו המשפחות גרו. זה היה ארגז שבו הועברה כבודה לארץ הקיבוץ רכש כמה ליפטים כאלה ובו התגוררו המשפחות.

פרימוס בהקשר כאן פרימוס הוא לא הפתילייה שחיממו עליה אוכל או בישלו בה. פרימוס הוא מושג שתיאר איש רווק ששוכן עם אחת המשפחות באותו האוהל, בגלל שלא היו מגורים רבים לכולם.

זיכרון נוסף מהקיבוץ של פעם היו אירועי החתונות. באותה תקופה חתונה הייתה אירוע כלל קיבוצי. הדבר התבטא בכך שכל חתונה שהתקיימה בקיבוץ, נוספה לה טבעת, כך שבסוף הייתה שרשרת גדולה וארוכה. היה נהוג שהזוג שהתחתן אחרון, העביר את השרשרת לזוג החדש שהתחתן שיוסיף טבעת נוספת. בקיבוץ של היום הדבר השתנה וכל משפחה מזמינה רק את קרוביה וחבריה.

בקיבוץ, שהיה תופעה ייחודית בעולם, כל הצרכים הבסיסיים כמעט היו בידיו של הקיבוץ. הירקות, החקלאות בכללותה, בעלי החיים. גם החינוך המשותף היה ייחודי שהתקיימה בו לינה משותפת מחוץ לבתי ההורים. כיום, אין סימן וזכר לכך. יש הטוענים שהתפיסה היתה שגוייה מיסודה.

גם הלימודים הגבוהים היו בחזקת הצורך של הקיבוץ. אם היה צורך באחות, או במורה, או במטפלת תינוקות – כינסו שיחת קיבוץ ושם קיבלו החלטה על שליחת אדם זה או אחר לשם לימודים או השתלמות. הועדה המשותפת הייתה מחליטה לגבי סוגיות כגון – אם אדם היה רוצה ללמוד מקצוע שלא נצרך בקיבוץ, או שוויתר על הלימודים ועמד לרשות סידור העבודה של הקיבוץ, או שנאלץ לעזוב את הקיבוץ.

כן, היו ימים אחרים ושונים וטוב שהדברים השתנו.

הזוית האישית

עידו: היה מהנה לעשות עבודה יחד עם סבתא. למדתי על מושגים שהיו פעם. אני מאחל לסבתא שתמיד תהיה מאושרת.

מילון

לינה משותפת
לינה משותפת הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים עד שנות ה-80. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי. ברוב הקיבוצים המשיכו ללון במשותף עד ההתגייסות לצבא. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כן, היו ימים אחרים ושונים וטוב שהדברים השתנו“

הקשר הרב דורי