מאגר סיפורי מורשת

שמי מאי גרובר, השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבי ברוך. במפגשים בשיחות ובראיון שמעתי את סיפוריו: "זכרונות מהעבר".

סבא מספר:

"שמי ברוך שיינברג השם ניתן מהברכה "ברוך אתה אדוני מלך העולם…" נולדתי בישראל בתל אביב (רחוב רש"י) שכונה שנקראת "מעונות עובדים ח'". שמות הורי זהבה, יעקב במה. אימי הייתה עקרת בית ואבי עבד בחברת "תנובה". הורי היו אנשים עממים, אוהבים וקשורים מאוד למשפחה לי ולאחי".

סבא סיפר על משפחתו על ההווי השכונתי בתקופת ילדותו בתל אביב. הם גרו בשכונת "מעונות עובדים ח'". אנשי השכונה נהגו להיפגש בבית כנסת, בהצגות, בסרטים ובמפגש חברים. הקניות נערכו אז בחנות שנקראת "צרכניה". הם קנו בעיקר מוצרי מזון, לבוש, כלי מטבח, כלי רחצה וחמרים לכביסה. הארוחות היו פשוטות וצנועות: אכלו סלט ירקות, משקאות חלב, עוף ותוספות. בשבתות היה תפריט חגיגי עם תפריט מגוון.

סבא סיפר לי שהיו לו חברים מהשכונה, תנועות נוער ובמשך השנים חברים ממקומות עבודה. בילדותם הם שיחקו במשחקים ילדות: משחקי כדור, משחקים קבוצתיים בשעות הפנאי והיו פגישות עם חברים במסגרות שונות. בית הספר בו סבא למד היה "לדוגמה" ולמדו מקצועות מגוונים: חשבון, אנגלית, קריאה, בישול, ספורט, טבע ועוד. סבא סיפר שכל שנה היה להם טיול סוף שנה – הטיול השנתי. הם בילו במסיבות ימי הולדת או במסגרת תנועות נוער. תנועות הנוער שסבא סיפר לי עליהם היו: "התנועה המאוחדת", "מחנות העולים" ו"השומר הצעיר". סבא זוכר את כל המורים שלימדו אותו. המקצועות האהובים עליו במיוחד היו טבע, ספורט ובישול. הוא פחות אהב את מקצועות: דיקדוק, חיבור וקריאה.

מכל הסיפורים שסבא סיפר לי בחרנו להעלות סיפור על אירוע מיוחד, שהשאיר עלי רושם רב. אירוע שחווה סבי בתקופת תפקידו כעיתונאי, עורך מדור הספורט בעיתון "דבר".

"סיפור אולימפיאדת מינכן"

אני ברוך שיינברג, הסבא של מאי, הייתי עיתונאי בעיתון "דבר" ובתוקף תפקידי עורך מדור הספורט בעיתון, נשלחתי לסקר את המשחקים האולימפיים בעיר הגרמנית מינכן. ההתחלה הייתה מאוד סקרנית ומלהיבה. במתקני הספורט של הענפים השונים ובמיוחד שיחות עם ספורטאים ועמיתים ממקומות שונים בעולם.

נתבקשתי מהמערכת בתל אביב לשלוח סקירות סיפורים מעניינים בימי האולימפיאדה הראשונים. יחד עם זאת הרגשנו את השמירה הביטחונית שהייתה בכל מקום ובמיוחד בכפר שבו התגוררו הספורטאים ולא הרחק משם שוכנו העיתונים ואנשי התקשורת השונים שבאו לסקר את המשחקים. שלושה ימים לאחר תחילת התחרויות, בשעות הערב התיישבתי בחדרי והתחלתי לכתוב מהנעשה במשחקים.

בשעות הערב המאוחרות יותר הלכנו לראות את ההצגה "כנר על הגג". חזרתי לחדרי ועד לשעה מאוחרת אחרי חצות סיימתי את הסיקור שאמור היה להישלח לפנות בוקר עם חבר למערכת התל אביב. בשעות הבוקר צלצל הטלפון בחדרי ומנהל המשלחת הישראלית הודיע לי בהתרגשות ומבוכה גדולה כי חבלנים פרצו לכפר השתלטו על חדרי הספורטאים הישראלים, רצחו שני ספורטאים והחזיקו באחרים כבני ערובה תוך כדי דרישה לשחרר חבלנים שהיו מוחזקים בישראל.

כל המשא ומתן כדי לשחרר את הספורטאים ובדיקת דרכים של המשטרה על אפשרות של שחרור תוך כדי השתלטות עליהם לא נשאו תוצאות. לסוף הושג הסדר לפיו יעברו הספורטאים הישראלים לשדה התעופה ומשם יועברו במסוקים לאחת ממדינות ערב. בשדה התעופה לשם הגיעו הספורטאים פרצו כוחות הביטחון של הגרמנים במגמה לשחרר את הספורטאים שהיו כבר בתוך המסוקים ואז נשמעו יריות של הצבא הגרמני לעבר המסוקים בהם היו כבר הספורטאים הישראלים. כתוצאה מהיריות נפגעו כל המסוקים וכל הספורטאים נרצחו.

טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן

אני, שאמור הייתי לחזור עם ארונות 11 הספורטאים והמשלחת לישראל, נתבקשתי על ידי שר החינוך, יגאל אלון, להישאר ולהמשיך עם ספורטאי הפועל לאולימפיאדת הפועלים באוסטריה.

מצגת ברוך ומאי

הזוית האישית

ברוך שיינברג: "אני, שאמור הייתי לחזור עם ארונות 11 הספורטאים והמשלחת לישראל, נתבקשתי על ידי שר החינוך, יגאל אלון, להישאר ולהמשיך עם ספורטאי הפועל לאולימפיאדת הפועלים באוסטריה.