מאגר סיפורי מורשת

שלום קוראים לי דינה משה, בעבר שם משפחתי היה יצחק. נולדתי בשנת  1946 בארנאקולם שבדרום הודו שבקוצ'ין.

תאריך לידתי- 7/11/1946 ובכל שנה המשפחה שלי חוגגת לי אירוע זה במסעדה עם הרבה הרבה  מתנות בשמחה ענקית.

בעלייה לארץ, כאילו חוויתי לידה מחדש, זאת הייתה הרגשה מאוד טובה. הרגשה זו חזרה מספר פעמים, בחתונה שלי ושל ילדי, ובבר המצוה של בני.

אני בת הזקונים במשפחתי הגרעינית, הייתי מאוד מפונקת. היינו שבעה ילדים, חמש בנות ושני בנים. כולנו גדלנו בדרום הודו בעיר 'ארנאקולם'. הבית שלנו היה בנוי עם שתי קומות, למעלה היו שלושה חדרים, שם אחי הנשוי היה גר ולמטה היו שני חדרי שינה, מטבח, סלון, מקלחת ומרפסת. בתוך הבית היו פזורות הרבה תמונות משפחתיות ותמיד שררה תחושת אהבה.

להורי קראו יצחק ופנינה, אבא עבד במפעל לעור, שהיה בבעלותו. הוא היה חוזר כל יום מאוד מאוחר והיו לו הרבה  נסיעות לחו"ל כדי להביא סחורה. אימא הייתה עקרת בית, ביחד גדלנו כמשפחה מאוד מאוחדת ואוהבת.

בערב שבת אבא היה חוזר מבית הכנסת, כולם היו מנשקים את רגליו ואוכלים מאכלים קוצ'ינים.

בחגים כולנו היינו  הולכים לבית הכנסת. כולם היו עוזרים בבישול בהכנות לכבוד החג.

בראש השנה לבשנו בגדים בצבע אדום ולבן, ביום כיפור בגדים לבנים בלבד, בסוכות בגדים ירוקים, ובשמחת תורה לבשנו בגדים צבעוניים ומפוארים, אלו הדברים שהכי אהבתי .

כשהייתי בת שמונה אבי נפטר. עברה עלינו תקופה מאוד קשה ולא ידענו איך להתמודד עם זה. אבי היה ראש המשפחה. זה היה ביום שישי כשהייתי בבית הספר, אחיותיי  לקחו אותי הביתה ובישרו לי את הבשורה הקשה. כאשר התאוששנו, אחי הגדול, בן-ציון, החליף אותו בעסק. למדתי בבית ספר- st.marys school – בית ספר נוצרי. מכתה  א' – י' יש לי הרבה זיכרונות, על המורים ועל החברות. המורים והמנהלת, כולם היו ביחסים טובים. המקצועות האהובים עלי היו: אנגלית, ספרות והינדי. בשנת 2006 חזרתי להודו ופגשתי את המורות שלימדו אותי, זה היה מאוד מרגש!

בהודו היה להורים חשוב מאוד להזכיר לילדים את ארץ ישראל ושהם יהודים.

עליתי לארץ בשנת 1960 כשהייתי בת 13, כל חברותיי עלו לפני והיה לי קשה להישאר בלעדיהן בהודו. רצינו לגור במושב 'שחר' אבל בסוף גרנו בחצור הגלילית בעקבות דודי שגר ב'כפר יובל' שבצפון.

למדתי באולפנה בחצור (שבגליל), נהניתי מאוד ללמוד עברית למרות כל הקשיים…

אהבתי ללמוד אנגלית ומתמטיקה ואני חושבת שחשוב מאוד ללמוד כדי להצליח בחיים.

התחלתי לצאת עם בעלי משה חיים, היה לי מאוד כיף איתו. התחתנו בראשון בספטמבר 1964.

לאחר חתונתי עברנו ליישוב נבטים והתחלתי לעבוד שם כמנהלת חשבונות. הסיבה העיקרית לכך הייתה בגלל שהייתי טובה בחשבון ונהניתי מאוד מעבודתי. היום, לאחר פרישתי, אני מתעסקת בעיקר בעבודות קרמיקה וגינון החצר של ביתי.

נולדו לנו שלשה ילדים: שתי בנות ובן אחד, לגדולה קוראים ליזה, לבן קוראים מירון ולצעירה קוראים פנית. ויש לנו תשעה נכדים.

עברתי הרבה מאורעות מרגשים, והם בעיקר חתונות של אחיי ואחיותיי וכמובן  גם של שלושת ילדינו.

החתונה של ביתי ליזה ולידת נכדתי הראשונה היו אירועים מרגשים מאוד.

ליזה התחתנה עם איציק בשנת 1988. נולדו לה שלושה ילדים: לימור, שחר ותהילה.

מירון התחתן עם אלונה ולהם שלושה ילדים: עינב, הדר וירין.

פנית התחתנה עם דורון ולהם ארבע בנות: שקד, עמית, מורן ומאיה.

כולם גרים במושב נבטים.

מאז שעלינו לארץ, עברתי את מלחמת ששת הימים, אח"כ מלחמת יום הכיפורים שאז ביתי הצעירה פנית נולדה, מבית החולים דאגו להחזיר אותי במונית הביתה בגלל פרוץ המלחמה.

כולנו היינו במקלט, היה עצוב וקשה מאוד, הילדים היו קטנים והיה לא פשוט.

אנחנו אוהבים מאד לטייל ואספר על כך מעט:

בשנת 1989 נסעתי עם בעלי ואחיי לאירופה לטיול של חודש. היינו באיטליה, גרמניה, שוויץ, הולנד, בלגיה, אנגליה וצרפת.

בשנת 1994 טסנו לארה"ב, טיילנו מחוף לחוף במשך חודש ימים.

בשנת 1998 טסנו לסקנדינביה, טיילנו בארבע מדינות: פינלנד, נורבגיה, דנמרק, ושבדיה.

בשנת 1999 טסנו לספרד, בשנת 2000 טסנו להודו לצפון ולדרום, זה היה טיול מאורגן שבו מאוד נהניתי.

בשבתות לא היינו נוסעים והמדריכה הכינה לנו מאכלים קוצ'ינים. שרנו יחד שירים קוצ'ינים.

בשנת 2001 טסנו לתאילנד ל 18 ימים.

אני קמה בבוקר, ויוצאת לעבוד בגינה. בגינה אני עובדת בעבודות קטנות ומשאירה את העבודות הקשות לפועל.

כל יום ראשון אני מגיעה לשומריה, ביום שלישי יש לי חוג קרמיקה במושב, ביום רביעי אני יוצאת לקניות בסופר בבאר שבע, ובשבת אני נחה ונהנית עם המשפחה.

יש לי חפץ מיוחד שרציתי לספר לכם עליו, זה סוג של תכשיט שקוראים לו בהודית 'קלמאלה'. יצרו אותו בהודו בשנת 1960. התכשיט עשוי מזהב טהור 22 קרט, קיבלתי אותו מהורי והוא נמצא אצלי עד היום, החפץ כולל צמיד, עגילים ושרשרת. תליון השרשרת בצורת מגן דוד,  אמי  הייתה תמיד עונדת בחגים את הסט המיוחד הזה, זה היה מאוד חשוב לה והיום בכל פעם שאני עונדת את זה אני נזכרת בהורי.

הזוית האישית

אורי – למדנו על הקהילה שפחות היכרנו ועל מנהגיהם ועל כך ששמרו על יהדותם גם במקומות מרוחקים.

דינה – מאד אהבתי לבוא פעם בשבוע לשומריה. היו שעורים מאד מעניינים. הטיולים שארגנו לנו מאד מהנים. היה ממש כיף עם המנהלת ועם נועה. המדריכות נתנו לנו הכל מהלב. התלמידות היו ממש מצויינות.