מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי: זיכרונות מהבית במרוקו השנה הייתה שנת 1954 בשלהי הקיץ  ואני נולדתי! ההורים שלי אברהם ומזל (ז"ל)גידלו 4 ילדים ואח"כ נולדו אחרי עוד4 אחים ואחיות.

הבית בקזבלנקה בנוי בקומות בצורת רכבת והדירה שבה גרנו הייתה בקומה שנייה. אבא שלי עבד בייצור נעליים במפעל בבעלותו, כמו מפעל קטן. אימא שלי טיפלה בילדים הקטנים וגם בילדים של האימהות שעבדו הייתה מין תחושה של חמולה שאחת עזרה לשנייה בלי לתכנן כי זה היה ברור מאליו.

הבית שלנו היה דל בריהוט עצמו אבל בעיקר השולחן של פינת האוכל היה הדומיננטי בבית ושם כולם ישבו וסיפרו סיפורים: אבא היה מספר על העובדים במפעל, איזה מסירות בעבודה הם היו מספרים על משפחתם .

אבא היה מרתק את כל המשפחה וגורם לאחרים רצון לספר גם. בכלל, החגים בבית במרוקו הייתה אוירה מיוחדת ריחות מיוחדים תבשילים כמו: מעיים ברוטב מיוחד בשר ראש עם גרגירים של חומוס קוקוס שאימא שלי הכינה בכמויות גדולות תבשיל של דגים מיוחדים הרי ידועה העיר אגדיר במרוקו עיר נמל של דגים ולכן אימא בישלה דגים טריים וטעימים מאוד.  הקינוחים  של סבתא רבא היו מיוחדים כמו מופלאטה ושביקייה והרוטב של דבש מטפטף בין האצבעות .

בחורף חודש דצמבר 1958 עזבו הורי וסבתא שלי עלתה עם הורי לארץ ישראל בגלל אילוצים בטחונים הצקות מצד הערבים הורי עזבו את מרוקו בכאב גדול מאוד וזה לקח להם שנים להתגבר בעניין הזה.

אנחנו לעומת זאת נקלטנו די מהר לחברה הישראלית אחיותיי ואחיי התקבלנו לבתי ספר וגנים בעיר קריית-ים , אבא שלי ששלט בשפה העברית על בורייה הציעו לו ללמד באולפן את השפה לעולים החדשים את השפה וכך לימד אותנו לקרוא ולכתוב ,לעומת זאת אימא שלי היה לה קשה עם השפה ודיברה איתנו  במרוקאית הבנו איך שהוא את השפה וענינו בשפה העברית.

סבתא רבא גרה איתנו בבית מפני שהתאלמנה אז אימא לקחה אותה תחת חסותה , בגלל חבלי לידה בארץ אימא נאלצה לצאת לעבוד וסבתא השגיחה עלינו. אימא עבדה במתפרה ,ואבא עבד בחוטי-חשמל בקרבת הבית אבא שלי דאג לבדוק את הכנת השעורים וזה יזקוף לזכותו אבא ואימא הטביעו בנו את המושגים של: אהבה, אחדות, הקשבה, סובלנות, ועזרה לזולת. גרנו כולנו בדירה קטנה  וצנועה , למדנו בבית ספר יסודי, אחי ואחותי הצעירים בקרו בגן .די מהר הסתגלנו לסביבה ונכנסנו לתלם השפה העברית הייתה שגורה בפינו למדנו יפה וגם בהצטינות,למדתי בבית ספר יסודי בקרית-ים, ואח"כ עברתי בכיתה ז' לחוות השומר בסרג 'רה מין קיבוץ בטבריה. פעם ראשונה שעזבתי את הבית והמשפחה , עצם החוויה נהיתי עצמאית חיי חברה טובים השתניתי לטובה, למדתי במשך 3 שנים בחוות השומר ואז, חזרתי לקריית-ים לבית ולמדתי בתיכון תד"ל (תיכון דתי לקריות). גם  שם השתלבתי במהירות , סיימתי את הלימודים הייתי לקראת צבא בינתיים הכרתי בחור צעיר ולימים התחתנו בעלי בשם ניסים ואז, האופציה להתגייס הייתה לא רלוונטית ובהמשך נולדו ילדיי היקרים ,אדיר מירב , שירי וארז כל ילד התפתח בתחום שאהב וכך הגשימו את עצמם. הקשר בין הילדים היה טוב ותמיד דאגו אחד לשני שני ילדים היו תמיד באותו בית הספר וקשר עין היה קבוע , גם חברים שמרו במשך שנים יחסים קרובים ואף לנו אצלנו בבית והרגישו טוב,הייתה תקופה נפלאה שהילדים בהרכב מלא היו בבית יצאנו לטיולים השתדלנו לעשות הכול ביחד היינו מבקרים את סבא וסבתא רבא עם הילדים והקשר בניהם היה טוב ואהבו אותם מאוד.

לימים הילדים הבשילו וכל אחד הגשים את עצמו ומלא את משאלות ליבו. נולדו לנו חמישה נכדים יקרים מאוד והיד עוד נטויה , הקשר עם הנכדים שלנו מאוד טוב ויש לנו אושר ב"ה טוב מאוד, שמחתי לספר את תמצית חיי ומקווה שהכול יתנהל לטובה.