מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי אטיאס, נולדתי בשנת 1946 בבוקרשט ברומניה .

הורי עלו לארץ בעקבות התייחסותו של השלטון הרומני ליהודים ברומניה באותה תקופה.

חבריהם של הוריי שעלו לארץ שכנעו אותם לעלות לארץ גם כן, ואכן הוריי השתכנעו ועלו לארץ יחד עמי, בשנת 1949 בעליה בלתי לגאלית, באוניה בשם "גלילה".

כשהגענו לארץ הועברנו לישוב עין כרם שליד ירושלים, לבית ערבי גדול  ליד מנזר. שם גרנו כחצי שנה. ביחד  עם הבית קיבלנו עז לבנה שספקה לנו את החלב. לאחר מכן עברנו לגור במושבה מנחמיה שבעמק הירדן שם למעשה גרתי עד ליום נישואיי.

בגיל 5 התחלתי ללמוד בכיתה א' מאחר ולא היו מספיק ילדים, המורה באה ושאלה מי רוצה ללמוד בבית ספר, אני  הצבעתי וככה התחלתי ללמוד בבית הספר. בכיתה לא היו מספיק שולחנות וכיסאות אז הבאתי מהבית 2 ארגזים שהיינו אורזים בהם עגבניות, ארגז אחד שימש כשולחן והשני ככיסא. למדתי בבית הספר הממלכתי יסודי שבמושבה, עד כיתה ח', בכיתה היינו 8 תלמידים. מאחר ולא היו מספיק כיתות לימוד במבנה של בית הספר,  הכיתה שלנו הייתה בתוך בית הכנסת.

בתחילת הלימודים בבית הספר המורים נקטו משטר נוקשה שהביאו עמם מעירק ומי מהתלמידים שהיה מפריע – היו מכים אותו עם סרגל על אצבעות ידו. לימים הגיעו למושבה מורות חיילות שאחת מהן הייתה מורה שלי מכיתה ה' עד כיתה ח'. בבית הספר למדנו: חשבון, תנ"ך, גאוגרפיה, ספרות, דקדוק ועוד. (דרך אגב, את המורה שלי מכיתה ה' אני פוגש בביקורי במושבה עד היום).

אני רוצה לציין כי במהלך לימודי בבית הספר היסודי, עזרתי בבית בעבודות החקלאות השונות כמו: חליבת פרות, קטיף מלפפונים ועגבניות ועוד.

הזוית האישית

סבא : מצד אחד היה מעניין להיות עם הנכדה במקום בו היא לומדת, מה שמחזיר אותי אחורה לשנים בהן הייתי בגילה. מצד שני אני מברך על התוכנית בה מתעניינים את הילדים בעבר משפחתם. לומדים להכיר את אורח החיים בתקופה הראשונה של המדינה. אולי מזה יפיקו לקחים כי לא הכל דבש כמו שיש להם היום. עמית: מאוד נהניתי כשסבא שלי הגיע לבית הספר. היה לי כיף לבלות איתו, לצחוק ולעשות איתו סרטונים וריקודים. היה לי מעניין לשמוע על הסיפורים שהוא סיפר לי. מוזר לי לחשוב על כל מה שהוא עבר שהוא היה צעיר.