מאגר סיפורי מורשת

שמי שולי חמדי, בילדותי גרנו בשכונת בית ישראל בירושלים. למדתי בבית ספר דתי לבנות בלבד, היו לי שלוש חברות טובות, היינו ארבע חברות כולנו מאותה שכונה .בכיתה ד' נפטרה אחת החברות ונשארנו שלוש …

בילדותי לא הייתה טלוויזיה בבית, וגם לא טלפון או מחשב. את שעות הפנאי שלי ביליתי מחוץ לבית, במשחקי כדור ,חבל  ומשחקי  חברה. כשירד הלילה נכנסנו הביתה לאכול לקרוא ולישון ,מאוד מאוד אהבתי לקרוא ספרים. בתקופת התיכון אהבתי מאוד לקרוא, וקיבלתי פרס הצטיינות על כתיבת חיבור. הייתי חברת מערכת העיתון של בית הספר, ומאז ומתמיד אוהבת ספרות וכיום כותבת שירה.

בית הספר בו למדתי נקרא "שפיצר" והיה בית ספר לבנות. הייתה לנו תלבושת אחידה, ורק ביום שישי אפשר היה להגיע בלי תלבושת לבית הספר. המשמעת בבית הספר, הייתה מאוד חזקה. לא קראנו למורה בשמה אלה "מורתי" . למדנו טבע ,זמרה, ספורט ,כלכלת – בית ומלאכה. חלק מהמקצועות  כבר לא קיימים היום בבתי הספר. אהבתי בעיקר את שיעורי הזמרה, כל שיעור היינו לומדים שיר חדש. מסיבות בית הספר היו רק בכיתה ח'. לפני כן היו חגיגות שהן מסיבה קטנה לפני חג. היה לנו חדר אוכל בבית הספר שהיו בו ארוחות טעימות מאוד, והכי אהבתי אורז וקציצות. ממתקים קיבלנו רק בשבת ,סוכריה ומסטיק, ובמקרים מיוחדים קוביות שוקולד.

כשסיימתי כיתה ח' הצטרפתי לתנועת נוער "הצופים". הייתי שם שנתיים, למדנו מחנאות ויצאנו להרבה טיולים. לא הייתי מדריכה כי לא אהבתי להדריך. רק בגיל 15כשהייתי כבר בתיכון הרשו לי לצאת פעם ראשונה לסרט עם חברות, או לסבוב בעיר, והיו לנו הרבה מסיבות ריקודים. שנות ילדותי היו בשנות השישים והשבעים. הנושאים החברתיים היו בראש מעייני, היתה הרבה רומנטיקה והמון ריקודים. התקופה נקראת "הסיקסטיז" היו בה הרבה ריקודי זוגות כגון: סלואו וטנגו.  בתקופה זו התפרסמו גדולי הזמרים בעולם כמו "אלויס והחיפושיות ". ברוב זמננו הפנוי אהבנו ללכת למועדוני ריקודים.

הזוית האישית

אופיר: נהנתי לשמוע מסבתא את הסיפור שלה, על הילדות. התעניינתי ושאלתי את סבתא שאלות רבות על הסיפור.

שולי: היה מעניין לחזור אחורה עם אופיר. במפגשים בכיתה, היה כיף לראות את תגובותיהם של הילדים לחפצים מפעם. חבל שזה נגמר..