מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד אלכתב, נולדתי וגדלתי בישראל, בעיר עכו

כשהייתי בן ,ילד בן שש, אבי ז"ל לקח אותי לדוג בנמל בעכו העתיקה. זה היה לפני כ 62 שנה, ואני זוכר שהיו המון דגים בים. אבא שלי תפס כמות דגים מכובדת  ושמנו את הדגים בתוך דלי עם מים. אני זוכר שהיו דגים בכל הצבעים ומכל המינים, והם קפצו בתוך הדלי. אחרי כשעתיים לקחנו את הדגים הביתה. אימי ז"ל ניקתה את הדגים וטיגנה אותם בשמן עמוק, וזו היתה ארוחת הערב של יום שישי. נהנתי מאוד מהדייג עם אבא שלי, מהדגים, וכמובן מהטעם המעולה שנשאר בזיכרוני עד היום. אני רוצה לציין שתחביב הדייג נשאר לי עד היום הזה, ואני לוקח את משפחתי המורחבת פעם או פעמים בשנה, לתפוס דגים במעגן מיכאל ובגשר הזיו. הנכדים מאוד מאוד נהנים מהיום כיף הזה, ואני מרגיש שאני סוגר מעגל כשאני דג וכל נכדיי עומדים לידי, ורואים איך אני תופס דגים, ומתלהבים לראות אותם שוחים בדלי מים שאני מניח לידי. הטעם הטוב והזיכרונות נשארים לאורך כל הדרך.

בילדותי גרתי בבית גדול מאוד בעל שתי קומות.  בבית גרו אבא ואמא שלי, סבתא וסבא שלי, ואחותה של אימי  עם בעלה והילדים. כך הם היו נוהגים גם בעירק. מדובר על השנים  1951 עד 1957. בבית היו 12 חדרים. והוא היה בתוך העיר העתיקה בעכו.  מסביב לנו גרו הרבה  יהודים. לאחר מכן עברנו לגור בעיר החדשה  כל אחד עם משפחתו .

למדתי בגן "ירושה" (ככה קראו לגן), הילדים היו משחקים בארגז החול בכדור ובכל מיני משחקי ילדות. בגן היתה גדר גבוהה, ואני זוכר עץ אקליפטוס שהיה עושה צל. היו שם גם עץ אצטרובלים  וגן משחקים.  בהמשך למדתי בבית ספר יסודי על שם חיים ויצמן עד כתה ח' ובכיתה ט' היה מבחן בשם סקר, שבחן את הישגינו מכיתה א'-ח'. אני זוכר שליד בית הספר היה ואדי שהיינו משחקים בו כדורגל, עם שערים שהיו מסומנים בשני אבנים. לא היה לנו תקציב לכדור בגלל המצב הכלכלי בזמנו, אז לקחנו כדור ישן ועטפנו אותו בסמרטוטים, וזה היה הכדור שלנו. כמו כן, מטעם הבית ספר התקיימו שיעורי ספורט, ורצנו סביב מגרש הכדורסל שהיה לנו שם.  שיחקנו גם חמור חדש. היה לנו מורה בשם צביקה  שהיה מורה לחקלאות, והיה לוקח את כל התלמידים לגינת בית הספר,  שהיתה גדולה מאוד, ובשיעורי החקלאות היינו עושים ערוגות ושותלים שתילים, כגון : בצל, כרוב, כרובית, עגבניות, קישואים ועוד.  היינו מסלקים את  האבנים מהערוגות ששתלנו בהם את הירקות, מנקים את עשבי הבר שצמחו ליד הירקות ומשקים אותם,  אחרי מספר חודשים היינו קוטפים אותם, ולוקחים אותם לחדר האוכל, למורה לתזונה בשם יוכבד, שהייתה מבשלת אוכל לכל התלמידים.

השירים שאהבתי בילדותי הם: יש לנו תיש, דוד מלך ישראל, הינה מה טוב ומה נעים ,חג פורים חג פורים ,נבנה ארצנו ארץ מולדת ,ויבן עוזיהו מגדלים בירושלים ויחזקם, שיבולת בשדה, ורוח רוח בפרדס נפל תפוח ,כולנו שרנו אותם בכיף!

האירוע שהכי שימח אותי בתקופת הבגרות הוא חגיגת בר המצווה שלי שהיתה בשנת 1963 באולמי "צור" בעכו.

האירוע הכי עצוב שעברתי קרה  ב 1969 כשאימי תקווה ז"ל נהרגה בתאונת דרכים. הייתי בן 18 וזה היה אירוע קשה מאוד עבורי.

                                                                   אני ומשפחתי בצעירותי

הזוית האישית

גיא: נהנתי מאוד לחקור את העבר של סבי, למדתי עליו דברים מעניינים מאוד, עליו ועל החיים שלו. היה לי קצת קשה לתאם פגישה פנים מול פנים עם סבא, בגלל הקורונה, אבל הצלחנו לבסוף להיפגש. נחמד לשמוע איך סבא זוכר שמות של מורים שלימדו אותו לפני 60 שנה בערך. עכשיו אני מבין יותר טוב למה הוא כל כך נהנה ללכת אתנו לדוג דגים, ואני שמח על ההזדמנות לבלות עם סבא שלי וללמוד עליו.

סבא דוד: אני נהנתי לראות אותך כותב ומקליד בזמן שדיברתי, זה העלה לי חיוך על הפנים. לחשוב שלא מזמן היית תינוק, והיום אתה כבר ילד בוגר שחוקר אותי ואת העבר שלי, זה כיף לחלוק עם הנכד שלי סיפורים מהעבר ולראות איך אני סוגר מעגל.