מאגר סיפורי מורשת

מוצא משפחתי

אמא שלי, אסתר נולדה לסבא אליהו שמאע וסבתא גמילה. הם נולדו בעיר חלב בסוריה. המשפחה עזבה את חלב בשנת 1902 לעשות עסקים בדרום וצפון אמריקה. אמא שלי נולדה בשנת 1918 בניו-יורק. עלתה לישראל בגיל 3 בשנת 1921. אבא שלי, לואי בלומנאו, נולד בעיר ריגה בלטביה. עלה לישראל בגיל 16 בשנת 1936.

אני נולדתי בתאריך 3.9.1948 בירושלים,בזמן מלחמת השחרור, במשקל 1.490 ק"ג. הגעתי הביתה אחרי 6 חודשים לאחר שטופלתי במסגרת מעון ויצ"ו. נולדתי בבית החולים וולך – שערי צדק, ירושלים.

בית החולים וולך – שערי צדק הישן ברחוב יפו בירושלים (עכשיו בניין רשות השידור)

הורי, אסתר (לבית שמאע) ולואי בלומנאו

אמי נולדה בניו יורק ב – 11.11.1918 (יום סיום מלחמת העולם הראשונה) להורים יוצאי חלב שהגיעו לארצות הברית לצורך עסקים, עלתה לארץ בשנת 1921. אימא גדלה בירושלים ולמדה בבית הספר "אולינה דה רושילד". חיה בלונדון כ-10 שנים במהלך מלחמת העולם השנייה (תקופת הבליץ) וחזרה לירושלים בשנת 1946.

אבי נולד בריגה, לטביה, ב– 10.10.1919. אחרי פטירת אמו עלה לארץ עם אביו בשנת 1936, עבד יחד עם אביו המהנדס במפעלי ים המלח. אחרי כמה שנים הצטרף למשטרה.

הורי נפגשו בירושלים ואחרי 3 חודשים התחתנו בבית הכנסת "ישורון" בתאריך 10.11.1946. גדלתי בירושלים עד גיל 4 ואז עברנו לרמת השרון. ילדותי ובגרותי עברו ברמת השרון. היינו הבית הראשון בשכונת "נווה מגן" מוקפים בשדות (ובלילה יללות של תנים).

ההורים תמיד עבדו. אבא במשטרה ובהמשך בחקלאות וגננות. אמא עבדה במשק עזר שהיה בחצר ובויצו.  אחרי כמה שנים הקימו בחצר הבית חנות שהתחילה מעצים ושתילים לגינות ובהמשך התרחבה לחנות פרחים ומתנות. החנות, שהייתה מעוצבת ויפה, הייתה חידוש בכל האזור והפכה לעסק משגשג ולסוג של מרכז קהילתי. הורי היו פעילים בשכונה וברחבי המושבה וחברים "בבני ברית" ברמת השרון. בזכות פעילותם זכו לאות "יקירי רמת השרון".

בבית דיברו עברית. והורי דיברו ביניהם אנגלית כשרצו שלא נבין. העיתון היה באנגלית. הבית שלנו היה בית חם ופתוח תמיד לאורחים ולעולים חדשים, שמצאו בביתנו פינה לישון ולהתארח. בבית התחנכנו על כבוד הדדי, חשיבות העבודה ונתינה ועל אהבת הארץ והמדינה.

אמא שלי, אסתר, בגיל 99 (עד 120) מתגוררת היום בדיור מוגן בירושלים.

אחרי השירות הצבאי והתחלת לימודים אני ומוסה (משה) התחתנו במאי 1970. החתונה נערכה בחצר ביתנו ברמת השרון. נולדו לנו ארבעה ילדים – עומר, עמית, ענת ועידו. אחרי 10 שנים של מגורים בתל-אביב הצטרפנו להקמת "תמרת" ישוב קהילתי חדש בעמק יזרעאל שהוקם על גבעה הצופה על נהלל.

למשפחתנו נוספו 7 נכדים מקסימים – שחר ורוני, ליאור מאיה ונוגה, מעיין ורעות.

אחרי 4 שנים בירושלים עברנו (אימא, אבא, אני ואחי) לרמת השרון. היינו הבית הראשון בשכונה, שנה ראשונה בלי חשמל ובלי שכנים, רק שדות מסביב. אחרי כשנתיים הוקמה השכונה החדשה של "נווה מגן", שכונת אנשי צבא הקבע.

בהתחלה לא היו חנויות קרובות והמכולת והירקות הגיעו עם סוס ועגלה עד הבית. בהמשך נבנה מרכז חנויות קטן עם 2 מכולות, ירקן, חנות אתא (בגדים) וחנות למכשירי כתיבה. ה"חלבן" (מוכר החלב) היה משאיר חלב כל יום ליד הדלת. היתה תקופת "הצנע" ולכל משפחה היו תלושים מיוחדים לקבלת מצרכים במכולת. בחצר היתה לנו פינת חיות של תרנגולות וברבורים (כדי שיהיה מה לאכול) וכמובן כלב וחתול. אחרי 3 שנים נולדה אחותנו הקטנה.

גן הילדים היה רחוק מהבית, במרכז המושבה רמת השרון, וגם את כיתה א' למדתי בבית ספר רחוק מהבית והליכה דרך השדות. החל מכיתה ב' למדתי בבית ספר "נווה מגן" שהוקם בשכונה. כילדים בשכונה שחקנו כמובן הרבה בחוץ עם ילדים ברחוב וילדי הכיתה שלי. רכבנו על אופניים, שחקנו מחבואים ומחניים. לא הייתה טלוויזיה ולא מחשבים וכמובן לא טלפון נייד ולא קניונים. בכיתה ח' הצטרפתי לנוער העובד. הקן שלנו היה בחלק המערבי של המושבה מרחק של  כ- 10 קילומטר. הלכנו ברגל דרך שדות תותים  גם בלילה בשעות מאוחרות

התגייסתי בקיץ 1966 לנח"ל, לגרעין "עובדה" המיועד להגשמה לקיבוץ יוטבתה שבערבה. בגרעין הכרתי את סבא של שחר, מוסה (משה). בשל"ת מוקדם היינו 6 חודשים בקיבוץ גבע. טירונות עשינו יחד במחנה 80. עם סיום הטירונות התחילה תקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים.

בשרות הצבאי

אני עם הבנות של הגרעין עברנו לקיבוץ "אורים" בנגב. בבוקר ה-5 ביוני 1967 בשעה 7:50 כשעבדנו במטע התפוחים עברו מעלינו המטוסים שלנו שטסו בהפתעה להפצצת שדות התעופה במצרים – כך התחילה מלחמת ששת הימים. סבא עם הבנים של הגרעין עלו לרמת הגולן והצטרפו  למלחמה.

אחרי 6 חודשי הכשרה בקיבוץ "אורים" הקמנו בינואר 1968 את ההיאחזות "נחל סיני" על יד העיר אל-עריש בצפון סיני.  המקום היה בעבר חוה חקלאית מצרית. עסקנו בביטחון במקום וכן הקמנו חממות לגידולי שדה, בעיקר מלפפונים. את החודשים האחרונים של השרות עשינו בקיבוץ "יוטבתה" בערבה.

סבא, שבמהלך השרות עבר הכשרה כחייל בצנחנים, שרת כ-6 חודשים במוצבים שלאורך תעלת סואץ בגבול מצרים בתקופה של "מלחמת ההתשה", מלחמה שנמשכה כ-1000 ימים בה היו הפגזות כבדות מכיוון מצרים. השתחררתי מהשרות הצבאי באוקטובר 1968.

אלבום  המעטפות

סבתא שלי הראתה לי את אלבום מעטפות והוצאת בול יום ראשון עם החתימות. באלבום 70 מעטפות בולים יום ראשון עם חתימות בעלי התפקידים החל משנת 1947.

אלבום המעטפות והבולים

מצגת האלבום של סבתא גילה ושחר

הזוית האישית

שחר: סבתוש, רציתי להגיד לך תודה על כל התקופה הכל כך מהנה ומיוחדת הזאת. אני חושבת שהחוויה והתקופה הזאת קירבה אותנו ובזכותה הקשר שלנו חזק הרבה יותר. אני מאחלת לנו שתמיד נשמור על הקשר המיוחד שלנו ושנמשיך לצבור חוויות מיוחדות. אני אוהבת אותך מאוד מאוד.

סבתא גילה: שמחתי והתרגשתי להשתתף יחד בתכנית החשובה והמיוחדת "הקשר הרב דורי". העבודה המשותפת תרמה וחיזקה את הקשר הטוב שיש לנו. חשיבה משותפת ותיעוד הסיפורים והמורשת ובמיוחד ההזדמנות לחזור לזיכרונות טובים וישנים, לסיפורי המשפחה ולנוסטלגיה מהנה ומצחיקה, היו כיף גדול. עם גמר התכנית אני מרגישה שיש עוד הרבה מה לספר ופשוט לא הספקנו.

שחר, זכרי, שחשוב ללמוד ולשאול על תולדות המשפחה, מה שמחבר אותנו לעבר ולכל בני המשפחה הקרובים והרחוקים. המפגשים  וההיכרות עם הילדים, הסבים והסבתות, היו מעניינים ובאווירה נעימה שתרמה לפעילות שלנו. לי היה כיף גדול והגעתי בשמחה לכל המפגשים. הרבה תודה ואהבה לך שחר המקסימה ששיתפת פעולה, הקשבת לסיפורים ותרמת רבות לעבודת התיעוד המשותפת שלנו.

קישור לסרטון המצגת שלנו ביוטיוב