מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

זכרונות ילדות – חמש סוכריות

עמנואל וסבתא
סבתא עם צמות
חמש סוכריות , להרעיל את היטלר

נולדתי וגדלתי בקיבוץ שניקרא עין שמר. נולדתי בשנת 1934 והייתי מהילדים הראשונים שהתחנכו בקיבוץ.
 
בימים ההם, הילדים לא גרו עם ההורים שלהם, אלא בבית ילדים. הייתי רגילה למצב הזה ואפילו לא חשבתי שילדים במקומות אחרים ישנים עם ההורים. באותה תקופה היו בארץ רק כחצי מליון יהודים, רובם עולים חדשים שהגיעו מארצות אירופה ורק כאן התחילו ללמוד עברית. הם החליטו שעברית תהיה השפה שלהם ולכן לא שמעתי כמעט שפות אחרות מסביבי.
 
במשפחתי הייתי הבכורה ואבי שהיה סופר קרא לי תלמה כי בשבילו סימלתי את התלם הראשון שחורשים בשדה. אחרי נולדו לי עוד שני אחים צעירים ממני בהרבה. בגיל 12 נאלצתי להפרד מהורי כי בקיבוץ שלי עדיין לא היה תיכון וחייתי שש שנים בקיבוץ מעברות. שם גרתי עם הרבה ילדים בני גילי והחיים היו מאוד מענינים ומאוד שמחים.
 
מדינת ישראל עדיין לא הוקמה וקראו לנו ארץ ישראל ושלטו כאן הבריטים. כולנו חיכינו ליום שבו תקום המדינה שלנו ואכן זה קרה כשהייתי  בת 14. כשסיימתי את התיכון כבר עמדתי להנשא לדדו אבל התעקשתי להתגייס קודם לצבא ולהיות חיילת. אחרי שרות של שנה התחתנתי איתו והשתחררתי מהצבא והייתי אז בת 18 והוא בן 27. נולדו לנו שלושה ילדים כשהייתי צעירה הייתי מורה בבית ספר יסודי בקיבוץ ולאחר מכן למדתי באוניברסיטה והייתי הרבה שנים פסיכולוגית. כשהייתי בת 42 התאלמנתי ובגיל 44 נעשיתי סבתא לראשונה. 
 
חמש סוכריות
יום אחד, כשהייתי בת חמש, היה לי חור בשן. רופאת השיניים עבדה בעיר השכנה – חדרה. ההורים שלי עבדו, ולכן ליוותה אותי המטפלת מבית הילדים אל רופאת השיניים. זה היה אירוע מאוד לא נעים, כי המכונות במרפאת השיניים היו ידניות. בשביל לחפור בשן הרופאה הייתה צריכה ללחוץ עם הרגל על דוושת המכשיר. בנוסף, בשנת 1939, בה התרחש הסיפור, לא היו עדיין חומרי הרדמה, ולכן זה היה כואב מאוד. לא הייתה איתי אמא שתוכל לעודד אותי, ולכן לא בכיתי. כשנגמר הטיפול הרופאה אמרה לי: "את היית ילדה גיבורה ולכן אני אתן לך משהו". היא נתנה לי קופסת זריקות שחורה ריקה, מצופה מבפנים בציפוי לבן, ומחולקת לחמישה תאים. בתוך התאים הרופאה שמה חמש סוכריות עטופות בנייר, אחת בכל תא. אני שמחתי מאוד, כי באותה תקופה כמעט לא היו לנו  סוכריות. בחדר ההורים לא קיבלתי ממתקים, אלא רק לפעמים בבית הילדים. כך נסעתי עם המטפלת בחזרה הביתה לקיבוץ. לא טעמתי מהסוכריות כי אחרי שעושים סתימה אסור לאכול. המטפלת הביאה אותי לבית הילדים ומיד החבאתי את הקופסה בתא שלי מאחורי הבגדים. זו הייתה שעת צהריים וכל הילדים ישנו במיטותיהם, ארבעה ילדים בכל חדר. נרדמתי במיטתי, וכשהתעוררתי היה כבר אחר הצהריים. כל הילדים הלכו כבר אל הוריהם, כי רק אחר הצהריים היינו מבלים עם ההורים.
 
נזכרתי מיד בסוכריות ורצתי אל החדר שבו היו כל תאי הבגדים. לקחתי את הקופסה מאחורי הבגדים ופתחתי אותה בהתרגשות,והמראה שראיתי חי איתי עד היום. ראיתי חצי סוכרייה חתוכה בסכין, וכל יתר התאים ריקים. היה לי עצוב, בעיקר כי הבנתי שאפילו בתוך התא שלי אין לי פרטיות ושלמטפלת מותר לחטט בתא שלי ללא רשותי. הבנתי מה היא המשמעות של שוויון. היינו עשרה ילדים בקבוצה והמטפלת חשבה שזה לא צודק שרק אני אוכל סוכריות. אומנם, רק לי הכאיבו… הלכתי להורים שלי והם ראו שאני עצובה. סיפרתי להם על המאורע. הם חיבקו אותי וניחמו אותי והסבירו לי שאלו הם החוקים בקיבוץ.
 
אכן, הקיבוץ אז היה שוויוני באופן מוחלט, אבל הבנתי כבר אז שזה לא הוגן כלפיי ומאוד נפגעתי. לכן עד היום אני זוכרת את המראה של קופסת הזריקות השחורה עם התאים הלבנים הריקים ועם המראה הנוצץ של הסוכרייה החתוכה בסכין. עכשיו עולה בדעתי שלמעשה היינו תשעה ילדים בקבוצה, והרופאה נתנה לי חמש סוכריות. אולי המטפלת לקחה גם לעצמה חצי סוכרייה. 
תמונה 1 
 
להרעיל את היטלר
זכרונות ילדות כשהייתי בת 5 התחילה מלחמת העולם השנייה. בראש הנאצי עמד היטלר. אנחנו כילדים שמענו על האכזריות שלו ועל ההרג הרב שגרם. דיברנו בינינו הילדים איך אנחנו יכולים לעזור להביס את היטלר ולא מצאנו פיתרון.יום אחד כששיחקנו בארגז החול,התחלנו לגבש רעיון.החלטנו להכין רעל,לשלוח אותו להיטלר ולדאוג שהוא יאכל ממנו. לקחנו קופסה גדולה מפח והתחלנו לרקוח* בתוכה את הרעל.  ביקשנו מהבנים *שיטילו את מימיהם בחול והכנסנו את החול הרטוב לקופסה. קטפנו עלים מכל מיני שיחים וצמחים שידענו שהם רעילים כתשנו אותם, הוספנו שיברי זכוכיות קטנטנות ועוד חומרים שאני לא ממש זוכרת…. ואז עלה בדעתינו שכאשר יטעם היטלר מהרעל שלנו זה יהיה לו לא טעים אז הוא יפסיק לאכול והרעל לא יספיק להשפיע. אחרי הרבה דיונים ומחשבות החלטנו שנוסיף פתק ובו נכתוב :"לאכול בכף גדולה" לא זכור לי מה עשינו עם הרעל אחר כך אבל בטח זרקו אותו כי היטלר חיי הרבה שנים אחרי זה.
 
עמנואל: ביטויים שלמדתי מסבתא
1. שיחת קיבוץ: המקום שבו מחליטים את כל ההחלטות הקשורות לקיבוץ בצורה דמוקרטית.    
2.סידור עבודה: הדרך שבה קובעים כל ערב איפה כל אחד יעבוד.
3. בררה: משהו ירוד, לא מוצלח. כך קראו לפירות ולירקות שהיו פגומים ולא ניתן למכור אותם.
4. פקק: עובד שאין לו מקום עבודה קבוע, וכל פעם ניתן לשלחו למקום עבודה אחר.
5. לרקוח:לערבב חומרים ולהכין תרופה או רעל
6. שיטילו את מימיהם: שישתינו 
 
 
 תמונה 2
אני מצד ימין וסבתי כילדה מצד שמאל
 
העשרה
קיבוץ מעברות: "מעברות הוא קיבוץ בעמק חפר על שפת נחל אלכסנדר, בתחומי מועצה אזורית עמק חפר. זהו אחד מארבעת הקיבוצים שייסדו את תנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר". ויקיפדיה
 
תשע"ו

מילון

שיחת קיבוץ
המקום שבו מחליטים את כל ההחלטות הקשורות לקיבוץ בצורה דמוקרטית.

סידור עבודה
הדרך שבה קובעים כל ערב איפה כל אחד יעבוד.

לרקוח
לערבב חומרים ולהכין תרופה או רעל

ציטוטים

”מדור לדור“

הקשר הרב דורי