מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתל אביב בפסח 1946, שנתיים לפני קום המדינה, בת בכורה להוריי.

הוריי עלו ארצה, כל אחד בנפרד בשנת 1933, מהעיר ריגה שבלטביה. אבי נלחם במלחמת השחרור, אני כמובן לא זוכרת דבר.

גדלתי בשכונת הדר בחיפה, בדירה בת שלושה חדרים הצטופפנו 7 נפשות, הוריי ואני בחדר אחד, בחדר השני, שני בני דודי ובשלישי הדודים שלי.

היה לנו מטבח משותף וחדר אמבטיה ושרותים משותפים. אני זוכרת ימים קרים מאד בחורף, חימום הבית נעשה בתנורי נפט, בשנת 1950, כשהייתי בת ארבע, ירד שלג בחיפה. במטבח היו שתי פתיליות ועליהן בישלו אמי ודודתי והיה מקרר קרח אחד קטן. הקרח היה מגיע אחת לשבוע ואנו הילדים היינו רבים מי ירד להביא ויזכה בקיץ ללקק את הקרח הקר. הנפט היה מגיע עם עגלון וסוסה והוא היה מצלצל בפעמון על מנת שנדע שהוא הגיע.

את הכביסה כיבסו בדוד גדול שעמד על פרימוס וערב אחד פרצה שריפה בעקבות השתוללות שלנו הילדים במסדרון, בנס לא נפגענו.

למכולת הייתי הולכת עם אמי וזכור לי פנקס תלושי מזון, ביצים, חלב, לחם וקמח היו בהקצבה שכן זו היתה תקופת הצנע.

אבי היה צלם ואמי טיפלה בילדים.

לפני ארבע אסור היה לנו לרדת לרחוב על מנת שלא נפריע למנוחת השכנים. חיכינו לשעה ארבע ואז כל ילדי השכונה התקבצו ושיחקנו בקלאס, גומי, מחניים, עמודו. לא היו מגרשי משחקים והמשחק היה ברחוב. יש לציין שהמכוניות היו מעטות ולא פעם שיחקנו גם על הכביש.

סבי וסבתי גרו בתל-אביב והרבה מהחופשות של בתי הספר ביליתי שם.

אהבתי את החגים ובעיקר את חג הפסח, אז גם הייתי מקבלת נעליים ובגדים חדשים.

סבי היה חזן בבית הכנסת ולליל הסדר היה מזמין אנשים בודדים שלא היה להם עם מי לחגוג ובאותם שנים היו רבים כאלה. והחג היה נחוג באווירה חגיגית ומאד מיוחדת.

הקשר עם סבי וסבתי לא היה דומה בכלל לקשרים שיש לי עם נכדי. שפתם היתה גרמנית והיה  לי מאד קשה לתקשר אתם.

למרות הזמנים הקשים לא זכור לי שהיה לי מחסור, להפך, זכורה לי ילדות שמחה ומאושרת.

עם סיום לימודי התיכוניים ומאחר והייתי שנים רבות בצופים החלטתי ללכת לנח"ל, הצטרפתי לגרעין נחל שיצא לקבוץ חצרים, לא רחוק מבאר שבע.

בקבוץ עבדתי בעיקר עם ילדים קטנים אבל לקחתי חלק כמובן בגיוסים בקטיף ובחדר האוכל. הייתי שם שלוש שנים ואהבתי כל רגע.

בשנת 1967, נרשמתי ללמודים בסמינר ע"ש דוד ילין בירושלים. הייתי בירושלים שלוש שנים.

בתקופה זו הכרתי את מי שאמור אח"כ להיות בעלי, גד מור וחזרתי לחיפה. בחיפה עבדתי כגננת ומורה 11 שנה, נולדו לנו שני ילדים ובשנת 1981 נסענו לשנתיים לחוף המערבי ושם נולד בני השלישי. חזרנו לחיפה ואני התחלתי לעבוד במחלקת החינוך של עיריית חיפה. בעיריית חיפה עבדתי מספר שנים במרכז קהילתי גדול כאחראית על החוגים וב 13 השנים שקדמו לפרישתי הייתי ממונה על תוכנית סל תרבות לחטיבות ולתיכוניים בעיר חיפה.

פרשתי בשנת 2013 ומאז אני מתנדבת בעמותת ידיד לחינוך.

עמותה שפועלת בכל הארץ וכוללת היום יותר מ 3000 מתנדבים, גימלאים שעוזרים לתלמידים בבתי הספר. לפני ארבע שנים עברתי להרצליה, להיות קרובה לילדיי ונכדיי. אני מרכזת את מתנדבי עמותת ידיד לחינוך בהרצליה. אנחנו מונים 48 מתנדבים בשבעה בתי ספר ובן צבי הוא אחד מהם, שם גם לומדים שניים מתוך ששת נכדיי. אני שמחה שנתנה לי הזכות להגשים חלום של עזרה לתלמידים בבתי הספר ולתרום לגימלאים למצוא סיפוק וזמן איכות בחיי היום יום.

הזוית האישית

מאד נהנינו מזמן איכות רק לשנינו, נכד וסבתא בקשר הרב דורי.