מאגר סיפורי מורשת

אני, נועה סימה, נולדתי ב-1957 בעיר באר שבע. בילדותי, היינו גרים במעברה בעיר באר שבע. כשהייתי בת 3, שמחים ונרגשים ‏עברנו לגור בשכונה חדשה שנבנתה בתוך העיר. התחושה הייתה קצת מוזרה מאחר וגרנו בבתי קרקע לפני כן. עד היום כאשר אני מריחה ריחות של זפת (כבישים), עולים בי זיכרונות של סלילת הכבישים, ובניית שכונות חדשות ברחבי העיר.

אני זוכרת הרבה מפגשים משפחתיים ומשחקים בחוץ. הכי זכורים לי משחקי הילדים, משחקים כייפים עד שעות מאוחרות. האמהות היו צריכות לקרוא לנו כמה וכמה פעמים כדי שנעלה הביתה, מאחר ותחושת הזמן אבדה לנו מרוב הנאה. בתקופת החורף היינו מציירים בבוץ עיגול גדול וקו באמצע שחוצה אותו, היריבות הייתה בין שני ילדים או ב-2 קבוצות, כשהמטרה הייתה לנעוץ סכין באדמה. אם הסכין הייתה ננעצת באדמה, היינו מותחים קו ובכך אוכלים שטח ליריב. אם הסכין לא הייתה ננעצת באדמה התור עובר ליריב.

בחול המועד בחגים, ילדי השכונה הבוגרים בשכונה היו מקיימים  קייטנת חג שם היינו משחקים: מדרכות, קלאס, 7 אבנים, חבל, איקס אפס ועוד.

מה שהכי זכור לי מילדותי הוא הטיול השכבתי. לאחר ארוחת הצהריים, כל ילד היה מביא מביתו משהו כגון, פרי, גרעינים, פטל, פירות יבשים ועוד, והיינו צועדים לכיוון האנדרטה לחטיבת הנגב. היה עלינו לחצות את מסילת הרכבת ולעבור בדרך שיחים ושיחי בר, לכיוון האנדרטה. שם שיחקנו תופסת ועוד משחקי חברה מהנים. דיברנו, צחקנו ונהנינו.

זכרון נוסף מילדותי הוא הגעת הטלוויזיה הצבעונית הראשונה לשכונה. בשורה זו הייתה מיוחדת ומרגשת מאחר ובילדותי הטלוויזיה הייתה בשחור לבן. כמובן שהיה רק ערוץ אחד ממלכתי ובבוקר היו תכניות של הטלוויזיה החינוכית ותוכניות לימוד ואחה״צ היו לילדים מהשעה 17:30 עד 18:30 תכניות.  היינו מחכים בקוצר רוח לשעות האלה כדי לצפות בטלוויזיה .

תקופת ילדותי הייתה תקופה מיוחדת במינה, תקופה שלא תחזור ושילדי הדור העכשווי לעולם לא יבינו איך אפשר ליהנות מהדברים הכל כך פשוטים.

הזוית האישית

סיפורה של נועה סימה לנכדה רוני, במסגרת שרשים בתכנית הקשר הרב דורי, מעלה את חיי הילדים של פעם.