מאגר סיפורי מורשת

שמי אלה, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב בדורי יחד עם דודה של אמי עובדיה לוי. עובדיה סיפר לי את זכרונותיו מתקופת נערותו, כ שהיה בן 12 במלחמת ששת הימים והתקופה שאחריה.

עובדיה מספר:

"גרנו ברמת גן, הייתי נער בן 12 ובכלל לא ידעתי שעומדת לפרוץ מלחמה. הייתי נער שלומד בבית ספר ומשחק עם אחיו וחבריו בחוץ. הדבר הראשון שאני זוכר מהמלחמה הייתה ההאפלה, כיסו את כל הפנסים והאורות והאפילו את כל המדינה. אני עוד זוכר את הירידה למקלטים בבניינים. בתקופת ימי המלחמה עצמם לא הלכנו כמובן לבית הספר ושהינו רוב הזמן במקלטים. זכורים לי משחקים במדרגות עם ילדי הבניין. גרנו בבניין של כ 10 דירות, היו הרבה ילדים בכל מיני גילאים ושיחקנו הרבה תופסת בחצר הצמודה לבית.

היינו שישה אחים, כולם היו איתנו בבית ובמקלט חוץ מאחי הגדול יחזקאל (סבא של אלה) שהיה כבר בקיבוץ גדות. הטילים עצמם לא הגיעו לרמת גן והיו רק בסביבות גבולות המדינה אבל שמענו הרבה מטוסים בשמיים. אני זוכר שהיו לי בני דודים וקרובים רחוקים שנלחמו במלחמה הזו, אבל לא זכור לי שחשבתי שיקרה להם משהו. בסוף אכן אף אחד מהם לשמחתי, לא נפגע.

המלחמה היתה קצרה מאוד והסתיימה בתחושת אופוריה כי הצלחנו לנצח את מצרים, ירדן וסוריה השכנות שלנו. ההרגשה היתה היתה שאנחנו חזקים מאוד ולא מאויימים, לכן גם לא חששתי שהמלחמה תפגע בחגיגות בר המצווה שלי שהיו צריכות להיות בחודש ספטמבר מיד אחרי המלחמה. מההכנות לבר מצווה אני זוכר שלמדתי את הפרשה שלי, אבא שלי (יוסף, סבא רבא של אלה) לימד אותי להניח תפילין והנחתי תפילין במשך תקופה אחרי בר המצווה. את בר המצווה עשינו בכותל שהיה כבר שלנו. אני לא זוכר שהיה פחד להיות בירושלים העתיקה, גם האורחים לא פחדו והגיעו כולם.

זכורות לי הרבה חווית מרגשות מהימים שלאחר מלחמת ששת הימים, הראשון שבהם היה הכניסה לשוק בעיר העתיקה של ירושלים. הערבים קיבלו אותנו בסבר פנים יפות והיו מוכנים לצאת מגדרם בשבילנו ואירחו אותנו מאוד יפה. השוק המה אנשים, אבא שלי דיבר איתם בשפתם (המשפחה עלתה מעירק 12 שנה לפני המלחמה הזו וכולנו הבנו ערבית) וכך היה מאוד קל להבין אחד את השני. הדוכנים בשוק היו מלאים בכל טוב של אוכל שלא היה מוכר לנו כל כך. מאוד התרשמתי מהכנסת האורחים שלהם ובכל מקום כיבדו אותנו בקפה או בתה והיו כאלה שגם כיבדו בבקלאווה, הממתק הערבי המוכר.

הדבר הנוסף שמאוד הרשים אותי ואפילו השווצתי בו מאוד היה שאחי יחזקאל גר בקיבוץ גדות שהיה ממש בסמוך לגבול הסורי. וכשבאנו אליו לביקור אחרי המלחמה וכיבוש רמת הגולן הוא לקח אותנו לטייל ברמת הגולן, חצינו את גשר בנות יעקוב ועלינו לרמה עד העיר קוניטרה, שהפכה לחורבות. ברקע שמענו את השיר "הייתי נער" ששרה להקת הנחל ומאוד התרגשתי. השיר מאוד מזכיר לי את הטיול עם אחי יחזקאל, מזכיר לי את המוצבים הסורים הנטושים ברמה ואת החמורים התועים שננטשו גם הם. אני ממליץ לכל הצעירים לשמוע את השיר ולראות את הקליפ ביוטיוב, ולקבל תיאור מאלף למה שקרה באותה תקופה.

עובדיה אוהב לרכב על אופניים

אפילו זכור לי שיחזקאל הסביר לנו על המקומות, הוא הצביע על הר אחד מסוים ואמר ששמו של ההר הזה הוא "תל אבו חנזיר". ואנחנו שהבנו מעט ערבית פרצנו בצחוק רם למשמע השם המוזר. שהרי לנו יש את הגלבוע והתבור . מטולה והר חורשים ואילו ברמת הגולן יש הר על שם בעל חיים.

מילות השיר המתארות את התקופה שלאחר מלחמת ששת הימים ומאוד מזכירות לעובדיה את תקופת נעוריו: השיר "הייתי נער" של להקת הנח"ל מילים: דוד עתיד, לחן: יאיר רוזנבלום.

קישור למילות השיר באתר שירונט "הייתי נער"

הזוית האישית

אלה: לצפיה בסרטון ושמיעת השיר של להקת הנל"ל "הייתי נער", בקישור זה: