מאגר סיפורי מורשת

אני יליד אדירנה שבטורקיה. הגעתי לארץ ב-1948 באוניה רמי פנמה עם 600 ילדים בגילאים 15-17 שנה.

לקח לנו שלושה ימים להגיע לעיר חיפה. לפנות בוקר ראינו את האורות של חיפה. אני עליתי למעלה לאוניה. כשהגענו לנמל הייתי למעלה וירדתי למטה עם חבל. כשירדנו לנמל הנפיקו לנו תעודות זהות. בתעודה לא רשמו לנו תאריך לידה, אלא רק שנה, כל כך מיהרו. מאז ועד היום כתוב לי בתעודת זהות רק שנת 1930, בלי לדעת מהו יום הלידה. הילדים והנכדים חוגגים לי יום הולדת כל שנה בערב פסח.

באותו יום כשהגענו לקחו אותנו עם משאיות למקום הגיוס והתגייסנו. התחילו לתת פקודות שמאל ימין שמאל ימין. אח"כ פיזרו אותנו ליחידות. היינו כ 60 חיילים שתי מחלקות. השפה ספרדית. כל הפקודות היו רק בספרדית. לא היה לי מושג בעברית. המפקדים מהפלמ"ח הגיעו אלינו והתחלנו להתאמן. שירתתי שנתיים בגולני ובחודש אוגוסט 1950 התחלתי חיים חדשים כאזרח המדינה.

למזלי לאחי הגדול היה צריף בשיכון המזרח, קרוב לכניסה לשער המחנה צריפין. אני הפניתי בקשה ללשכת העבודה וקיבלתי עבודה בבניין באזור בחברת סולל בונה.

 

ביום הראשון, יחד עם עוד 4 פועלים, עבדנו יום שלם בבניין. בגמר העבודה שלחו את שלושת הפועלים ללשכת העבודה ואותי השאירו לדבר עם המנהל הגדול. הוא אמר לי: ברכה, אתה מחר תבוא לעבודה. המשכתי לעבוד חודשיים ואז הכרתי חברה. רציתי להתחתן.

פניתי לסוכנות ברחוב העליה בתל אביב. הגשתי בקשה בתור חייל משוחרר. אחרי תשעה חודשים קיבלתי אישור לאוהל. קיבלתי את האוהל וב-5.6.1951 התחתנתי באוהל בשיכון המזרח בראשון לציון. אני זוכר ש 12 יום ו-12 לילה בלי הפסקה ירדו גשמים. באותו חורף נולדה ביתי הבכורה, סולטנה (שהיא הסבתא של יונתן).

 

ב-2.6.1952 הלכתי למשרד, נרשמתי לדירה. נאמר לי שבתור חייל משוחרר מגיע לי בין הראשונים לקבל רישום לדירה. היו לי שתי אפשרויות: בראשון לציון או בלוד. החלטנו לעבור לגור בלוד ב-250 לירות, דירת 20 מ"ר.

 

לאחר שנתיים, כשהייתי חודש במילואים, אשתי לקחה אחריות וקנתה דירה 27 מ"ר. היא השתמשה בכל הכסף. בכל חודש היינו צריכים לשלם 8 לירות.

בבית החדש נולד הבן השני אברהם ב- 1955. היתה לנו גינה 600 מ"ר עם לול תרנגולות. בזמן הצנע, כשהשתמשו בכרטיסי מזון, היו לנו הרבה ביצים. לא מכרנו אותן אלא חילקנו לשכנים. בבית החדש בניתי תוספת של 50 מ"ר ואז נולדה לי ב-1962 בת נוספת שרה. בבית הזה חיתנתי את שלושת הילדים. בבית הזה נולדו לי עשרה נכדים והם גדלו בחצר שלנו. בכל שבת נפגשנו כל המשפחה. סבתא היתה מבשלת מטעמים והיה מאוד שמח. מהבית הזה יצאתי לחמש מלחמות וחזרתי הביתה בריא ושלם.

הילדים עברו למודיעין וביקשו שגם אנחנו נגיע. קנינו בית במודיעין קרוב לילדים. אנחנו מתגוררים כבר 17 שנים במודיעין.

היום בגיל 85 עם רכוש משפחתי אני סבא רבא. יש לי 3 ילדים, 2 חתנים, כלה אחת. 10 נכדים, 12 נינים.

 

אנחנו מאושרים לחיות במדינת ישראל בכלל ובעיר מודיעין בפרט.

זכיתי להיות בין החיילים הראשונים של צה"ל עם 5 אותות מלחמה.