מאגר סיפורי מורשת

שמי מאירה גורן, נולדתי בתל אביב בשנת 1954, שש שנים לאחר הקמת המדינה, להוריי משפחת קרבצ'יק.

סבא וסבתא שלי מצד אבי, אריה גד ומאשה, היו עולים חדשים שעלו מרוסיה, הם התגוררו בשכונה קטנה ליד יהוד הנקראת קריית ביאליסטוק – העולים שהגיעו מביאליסטוק – עיר מחוז בצפון מזרח פולין, קיבלו בישוב שכונה משלהם. אני זוכרת שבסופי שבוע נסענו לבקר אותם. בתור ילדה אני זוכרת מקום קסום בתים קטנים עם גינות. בחצר הבית של סבא וסבתא שלי צמח שיח גפנים, אהבנו לשבת תחת סככת הגפנים ולפטפט.

תמונת ילדות

בבוקרו של יום חול נהגנו לשבת במרפסת ולחכות לחלבן שיביא חלב טרי. החלב היה מגיע בבקבוקי זכוכית, ובכל בוקר הוא היה מגיע עם סל עץ מלא בבקבוקי חלב. החלפנו את בקבוקי חלב המלאים בבקבוקים ריקים. במשך היום יצאנו לטייל, לפגוש את הפריחה המתחדשת ולברך כל שכן ושכן שפגשנו.

סבא וסבתא שלי לא הצליחו לדבר בעברית, הם דיברו בשפת האידיש, הייתי אז קטנה בת 3-4 ולא יכולתי לשוחח איתם, אז המצאנו שפה משלנו המורכבת מקצת עברית קצת יידיש והמון תנועות ידיים, אך זה לא הפריע לנו לשחק, לדבר ולשמוח ביחד.

לסבא וסבתא שלי היו שני בנים. האחד נהרג במלחמת העולם השנייה, והשני שנותר בן יחיד זהו אבי. אתו הם עלו ארצה. אבי שידע עברית עוד מבית הספר היה להם לעזר רב בקליטתם, הוא דאג לכל מחסורם והיה עבורי דוגמא ומופת למצוות כיבוד הורים.

סבתא שלי נפטרה כשהייתי בת-5, וסבא שלי בהיותי כבת-19, הם היו סבא סבתא נפלאים והשאירו בי זיכרונות מתוקים. לא נשאר איתם שום חפץ מרוסיה הכל נשאר שם כשברחו מהשואה. שנים אחר כך שתלתי בחצר ביתי שברעננה גפן, המשתרגת מול חלוני ומעוררת בי זיכרונות מתוקים.

הזוית האישית

מושקא הנכדה: היה לי ממש כיף להשתתף בתכנית. היה ממש מרתק לשמוע מסבתא את כל הסיפורים המרתקים ובכלל. הטיול עם סבתא היה חוויה מדהימה. לא בכל יום זוכים לטייל עם סבתא. תודה רבה!