מאגר סיפורי מורשת

שמי לאה טל. שם המשפחה שלי בילדות היה שויקי. נולדתי בשנת 1948 בארץ ישראל בירושלים, גדלתי במשך השנים בקריית משה. שמי לאה, על שם אם אבי. בעבר קראו לנכדים על שם סבא או סבתא. שם המשפחה כיום הוא טל. השם משפחה טל אינו מקורי, הוחלף לאחר הנישואים, הייתי מאוד שלמה עם השינוי.

המשפחה שלי 

להורי קראו אדל ובכור.

אימא שלי הגיעה מסוריה לארץ לתל אביב עם דודה, ועם אחיותיה, היא הייתה בת 14.עבדה בתפירה, עד שהיא הכירה את אבי שהיה נהג בחברת המקשר עוד לפני קום המדינה, החברה הפכה להיות אגד.

אבי נולד בארץ והיו לו שתי אחיות. למד בבית ספר חקלאי מקווה ישראל. הסיע נוסעים בחברת "המקשר" לחברון, בית לחם ולעיר העתיקה. אבי קיבל עיטור יקיר ירושלים מהנשיא הרצוג ומראש העיר טדי קולק בתאטרון ירושלים.

אני שלישית במשפחה. יש לי שלושה אחים. שניים בוגרים ממני ואח צעיר, הרגשתי מיוחדת כי הייתי בת יחידה, לפעמים האחים היו בחבורה נגדי וזה לא היה נעים בכלל.

היה לי אוסף מפיות נייר, אוסף זהבים ואוסף של עטיפות מסטיק. בחגים הלכתי עם כל החברות לבית הכנסת. שיחקנו מחבואים, תופסת, גולות, חמור חדש ומחניים. הייתי שנים רבות בתנועה המאוחדת ומסגרתה יצאנו לטיולים ומסעות בארץ.

אהבתי לאכול את הבורקס של אמא כל יום שישי.

חג השבועות בגיל 5 בגן (אני השמאלית בשורה)

הקמת משפחה

הכרתי את בעלי בנסיעה לתל אביב. הוא היה הנהג באגד. ונפגשנו באוטובוס. התחתנתי בשנת 1973 הייתי בת 25. החתונה הייתה בירושלים לא הייתה מסיבה טרום חתונה. החתונה הייתה צנועה ובין המתנות היו צלחות, קערות, סיפולוקס ושאר כלי בית. כשנולדו הילדים הייתי בת 26,29,35. יש לי שבעה נכדים.

הסיפור המרכזי שלי – זיכרונות ממלחמת ששת הימים

גרנו בבניין עם ארבע משפחות. עשרה בניינים ומסביב הכל היה טרשים. בערב המלחמה הייתי בת 19 תלמידה בסמינר למורים בדוד ילין בירושלים. בצהרי היום הייתה אזעקה וכולם הלכו הביתה, רצתי הביתה במהירות במשך עשר דק, אווירה של פחד ולחץ ברחובות, כולם סגרו את התריסים והתכנסו בבתים. אנשים רצים ברחובות מבוהלים בצורה שקשה לתאר.

מהג"א פנו אלינו ואמרו שאנחנו צריכים למלא שקים של חול בכניסה לבית, כדי ואם לעצור הפגזות מהירדנים. היה מתחם בשכונה ששם התרכזו כל השכנים והתחלנו למלא שקים עם מעדרים. לא היה מקלט וכל השכנים ישבו במדרגות ושמענו את היריות והפגזים, בשמיים שמענו את המטוסים מעלינו. למרות הפחד הגדול המשכנו במילוי השקים. במהלך מילוי השקים מרוב פחד ולחץ לא היינו מסוגלים לדבר אחד עם השני פשוט מילאנו שקים והעברנו אותם לחזית הבניינים. הפעולה נמשכה במשך שעות ארוכות.

שני אחיי הגדולים היו בצבא ואימא שלי הייתה בדאגה תמידית.

לאחר שסיימנו למלא את השקים, התרכזו כל השכנים בחזית הבניין והאזינו לרדיו שדיווח כל הזמן מה מתרחש בחזית הלחימה. בשלב מסוים הודיע השדר כי הכותל המערבי בידינו! השמחה הייתה גדולה! ותחושת  גאווה גדולה למדינה ולצה"ל. בשנת 1967 גרתי בשכונת המקשר בקריית משה בירושלים. בין הבניינים הראשונים של ירושלים.

אבי בכה משמחה ומהתרגשות.

זיכרון זה משמעותי בעיני מאחר וחודש אחרי המלחמה התגייסתי לצבא וגם בזמן השירות נשארו הדים מהמלחמה.

כיום

עם היציאה לגמלאות הדרכתי גננות, הכנתי ילדים לכיתה א', עבדתי בקבוצות קטנות עם ילדים בגן לקידומם לבית הספר. כיום אני משגיחה במבחנים באוניברסיטה ויש לי זמן פנוי לטיולים ולהנאות שונות.

שיר אהוב: "אמא" שרה שולה חן

אחד השירים האהובים עלי ביותר הוא "אמא". את השיר במקור שרה הזמרת שולה חן. השיר מלא רגש ואהבה לאמא. בשנות עבודתי כגננת חגגתי בגן את "יום האם" (כיום קוראים לחג "יום המשפחה"). שיר זה מעלה דמעות בעייני השומע אותו. השיר מבטא את האהבה בן ילד לאמו. שיר מלא רגש המבקש קירבה לעולם בין הילד לאמו. עד היום משמיעים שיר זה ומתרגשים. גם כיום אני שומעת את השיר וליבי מתרחב!

הזוית האישית

זהר שרה טל: היה לי כיף מאוד לעבוד עם סבתא. שמחתי שהיא הגיעה כל שבוע מירושלים. בזכות המפגשים בתכנית הקשר הרב דורי, התקרבנו רבות. היא סיפרה סיפור מאוד מעניין שמאוד התעניינתי ולמדתי ממנו רבות.

סבתא לאה: הקשר הרב דורי היא תכנית מבורכת. היא חיזקה את הקשר ביני לבין נכדתי זהר. למדנו להכיר את הילדות של שאר המשתתפים בארץ ובארצות ילדותם.

סיכום פעילות תכנית הקשר הרב דורי בשנת הלימודים תשע"ח בבית חינוך ע"ש ש"י עגנון כפר סבא. תודה למנחם מרקוביץ' על הצילום ועריכת הסרט.

הסרט פורסם ביוטיוב בתאריך 4 בנוב׳ 2018 ע"י מנהלת בית חינוך ע"ש "ש"י עגנון", כפר סבא מיקי בר משה.