זיכרונות מירושלים
זיכרונות מתקופות שונות בירושלים
סבתי אהובה
נולדה וגדלה בירושלים (פלסטינה, א"י) בשנת 1943. סבתי
היא דור שביעי בארץ מצד אמה – סבתא רבא שושנה. שתי הסבתות רבא – שושנה וצופיה – נולדו וגדלו בצפת, ומשפחתם גרה בצפת דורות רבים. כל אחת מהן
עברה לגור לאחר הנישואין בעיר אחרת: סבתא רבה שושנה בירושלים, וסבתא רבה צופיה
בחיפה. כך שסבא משה וסבתא אהובה הכירו כל השנים וכשהתחתנו סבתא אהובה עברה לחיפה.
זיכרונות סבתי
מהילדות המוקדמת כפי שסיפרה לי הם:
בתקופת
המנדט הבריטי
- פעם אחת הלכתי עם הוריי לקבר שמואל הנביא יחד עם אנשים נוספים רבים, ואז התנפלו עלינו ערבים, זרקו עלינו אבנים ודקרו אותנו בסכינים. באותה התפרעות נהרגו אנשים רבים.
- הבריטים הטילו מצור על ירושלים והיה מותר לנו לצאת מן הבתים בשעות קצובות על מנת לקנות אוכל.
- לא היו מים זורמים בבתים כלל, היה צורך לשאוב מים מן הבאר המרכזית בשכונה בכמות מוגבלת (דלי אחד לכל משפחה). באחת הפעמים סבתי מספרת, כשהייתה הפוגה בעוצר, אמה הלכה לשאוב מים וסבתי רצה אחריה, וברגע שאנשים עמדו בתור למלא מים החלו הפצצות על הבאר… אמה שכבה מעליה כדי להצילה על מנת שלא תיפגע ולבסוף שתיהן ניצלו. אנשים רבים מתו בהפגזה זו.
- אביה היה מגויס במשמר העם.
- הבריטים נהגו לחפש בבתים את אנשי המחתרות, ובאחת הפעמים חיפשו את הדוד שלה. הוא הגיע לבית הוריה, ואמה החביאה אותו מתחת למיטה וצבטה אותה בחוזקה כדי שהיא תבכה ותסיט את תשומת לב החיילים…. החיילים הבריטיים ראו את הילדה הבוכה ומיהרו לעזוב את הבית. כך ניצלו חיי דודה.
- זכור לסבתי מקרה נוסף שבו בלעה בטעות סיכה (אמה הייתה תופרת)… ואז אמה רצה אתה לעבר החיילים הבריטיים וביקשה את עזרתם. הם מיד לקחו את שתיהן בג'יפ לבית החולים וולך (שערי צדק) ומיד עשו לה שטיפת קיבה.
זיכרונות
מהכרזת המדינה ומלחמת השחרור
- ביום הכרזת המדינה סבתא זוכרת שכל השכנים שמעו ברדיו על ההכרזה ומיד כולם יצאו אל הרחובות לשיר ולרקוד משמחה.
- בזמן המלחמה היו קרבות קשים מאוד בירושלים, כל החלונות היו סגורים וחסומים באמצעות שקי חול ורק מתוך החרכים ניתן היה להציץ לעבר הרחוב.
- באחת הפעמים היה טבח בדיר-יאסין, וכל משפחתה ראתה מן החלונות גופות רבות מכוסות בסדינים לבנים.
- סבתי זוכרת את השיירה הראשונה שהגיעה לירושלים אחרי פריצת המצור, כל האנשים חיכו לה במחנה יהודה ומחאו כפיים והייתה שמחה גדולה.
זיכרונות
מהעלייה מעיראק
- כאשר קמה המדינה התחילה עלייה גדולה מכל ארצות ערב. המשפחה של סבה, שהיה סוחר, התגוררה במשך שנים רבות בעיראק. כאשר התחילה העלייה כל משפחתה קיבלה הודעה שהדודים ושאר בני המשפחה עלו ארצה בדרך-לא-דרך וכולם נמצאים במעברה ברעננה. כאשר אביה קיבל שיחת טלפון ובו הודיעו לו כי כל משפחתו עלתה בשלום הוא לא האמין והייתה שמחה גדולה מאוד!
- סבתא זוכרת שהייתה מעברה בתלפיות ובבית מזמיל (קרית יובל), והיה באותה תקופה חורף קשה מאוד שלג כבד ירד. אנשים עברו בבתים וביקשו בגדים ושמיכות עבור אותם אנשים שגרו במעברות. חלק מהעולים שוכנו בבתי הספר כיוון שלא היה מקום. סבתא וחברותיה הלכו ללמד את הילדים עברית.
קום
המדינה ותקופת הצנע זיכרונות
- היה מחסור באוכל והייתה תקופה קשה (תקופת הצנע). קיבלנו אוכל ובגדים בתלושים שהיו מחלקים ואי אפשר היה לקנות בכסף. היינו מקבלים רבע עוף, ביצה אחת לילד, רבע חבילת חמאה למשפחה לשבוע. לסבתי היו קרובי משפחה בחו"ל והם היו מקבלים מהם חבילות עם גבינה צהובה, בשר משומר בקופסאות, אורז תפוחי עץ, שוקולדים ועוד. תקופה זו נקראה גם בשם "דב יוסף" על שם השר שהנהיג את הקיצוב, והיא נמשכה עד שנות ה- 50 לערך.
- ירושלים הייתה מחולקת באמצע העיר היה גבול. בימי שבת נהגה סבתי לטייל עד מנזר רוטרדם ולהשקיף על העיר העתיקה או עולה לקבר ציון.
זיכרונות
סבתא ממלחמת קדש
- סבתי זוכרת שהם נהגו להאפיל את חלונות הבתים כדי שלא יראו אם ישנם אנשים בבתים, נהגו גם להדביק נייר דבק על הזכוכיות ולמלא שקי חול בפתח הבתים. סבתא זוכרת גם את השמחה הגדולה כשגילו נפט בשדה חלץ בשנת 1956-7 ואת השמחה הגדולה על כך!
מילון
תקופת דב יוסףתקופת הצנע נקראה גם תקופת "דב יוסף" על שם השר שהנהיג את הקיצוב
ציטוטים
”סבתי היא דור שביעי בארץ מצד אמה - סבתא רבא שושנה“