מאגר סיפורי מורשת

ילדותו של סבא אלברט

סבא אלברט  נולד במרוקו בעיר הבירה רבאט במלאח של היהודים ברחוב זמע זגורי.

בילדותו למד בבית ספר "אליאנס". סבי מספר שבבית הספר שלו למדו עברית, צרפתית וערבית. למורה שלו לצרפתית קראו  מאדאם ברטראן  (MADAME BERTRAN), למורה לעברית קראו חנניה לוגסי. סבא אהב את המורה שלו לעברית ונשאר בקשר עמו גם לאחר שסיים את לימודיו. המורה לוגסי חי עד היום באשקלון בשכונת נווה אילן. חוץ מעברית, סבי אהב  גם מקצועות חשבון וצרפתית.

סבא  מספר שהזיכרונות היפים שלו קשורים דווקא לכיתה א'. החברים שהוא זוכר מילדותו בבית ספר הם, איציק ומשה, אך הוא לא יודע מה קורה איתם היום (נותק הקשר).

היה להם חופש גדול חודשיים ביולי ואוגוסט (כמו בארץ). הם טיילו בהרים סביב קזבלנקה ומרקש, ואהבו מאוד ללכת לים. לסבי היו הרבה תחביבים: כדורגל, ביליארד וג'ולות.

לאחר שעות הלימודים סבי וחבריו היו נפגשים בשכונה ושיחקו במשחקים שונים.

את בר המצווה שלו סבי חגג בארץ. בפעם הראשונה הוא עלה לתורה בבית כנסת ואחר כך חגג עם כל המשפחה באולם אירועים.

האוכל שסבא הכי אהב, זה האוכל של אמו, בעיקר קציצות הדגים שהיא הייתה מכינה. הזמר הכי אהוב עליו היה ג'ו עמר.

חלום שהתגשם

במרוקו היו ציונים (נציגים מהסוכנות היהודית). תפקידם היה לרשום משפחות שרוצות לעלות לארץ. ואכן בשנת 1962 משפחתו של סבי נרשמה לצורך עלייה לארץ ובשנה זו הם עלו לארץ ישראל.

תהליך העלייה החל ביוני 1962. זה היה באחד הלילות כשהנציגים של הסוכנות הסיעו אותם אל נמל קזבלנקה ומשם המשפחה הפליגה באונייה ששמה "דג'יני" במשך שלושה ימים ולילות עד שהגיעו לנמל מרסיי שבצרפת. מנמל מרסיי הם נסעו למחנה מעבר בשם "קון דרנס". במחנה זה  המשפחה של סבי המתינה חודש להמשך הפלגה לארץ ישראל. הם ישנו באוהלים וקיבלו אוכל בהקצבה לפי מספר נפשות. אחרי חודש הפליגו מנמל מרסיי לנמל חיפה בארץ. האוניה "פלמיניה" הייתה יותר טובה מהאוניה שהפליגו בה ממרוקו לצרפת, אבל הדרך הייתה ארוכה. לקח להם  7 ימים ולילות כדי להגיע לארץ ישראל. במהלך ההפלגה עברו אזור בים שהיה מאוד מסוכן והאוניה התחילה להיטלטל מצד לצד, גם הגלים הרביצו על החלונות של החדרים באוניה.  כל המפליגים קיבלו הנחייה מקפטן האוניה לחגור חגורות הצלה. במשך שלוש שעות  כולם היו בלחץ נוראי עד שהאוניה עברה את הסערה.

כעבור שבוע  המשפחה של סבא עגנה בנמל חיפה. כולם היו מאושרים ושמחים שמסע קשה כל כך נגמר בהצלחה. התחיל תהליך הקליטה.  בהתחלה הוריו קיבלו תעודת זהות והודיעו לכל משפחה באיזו עיר הם הולכים לגור. זאת הייתה אשקלון.

לאחר נסיעה ארוכה באוטובוסים מאורגנים המשפחה הגיעה לאשקלון, אל שכונת מעברות. הדירה הייתה  בגודל שלושים וחמישה מטר (שני חדרים ומטבח). הם קיבלו מזרונים מליפה ומיטות ברזל. בתקופה ההיא עוד לא היה חשמל ולכן הם קיבלו מהסוכנות למפה (פתיליה דולקת עם נפט). ככה  חייו במשך כחצי שנה עד שעברו למגורי קבע בבניין של 3 קומות. הבית היה יותר גדול – 48 מ"ר, חדר הורים וסלון שבו גרו 5 אנשים.

סבא סבתא וקטנוע

סבא שלי מספר שהוא הכיר את סבתי בשכונת שמשון באשקלון בשנת 1971.

הוא היה בן 20. סבי ראה את סבתי עם החברה שלה ואז הוא ניסה לדבר איתה, היא ענתה לסבא שלי ובסיום השיחה סבי ביקש מספר טלפון של הבית שלה. כך נוצר הקשר. לאחר שיחת טלפון הם קבעו פגישה בערב. סבא שלי הגיע עם הקטנוע שלו.

סבתי עלתה על הקטנוע. זה היה יום גשום. סבא ניסה לעשות פניית פרסה, הקטנוע החליק ושניהם נפלו. את היום הזה סבא שלי לא ישכח.

סבא וסבתא שלי היו חברים כמעט 5 שנים.  בשנת 1975, בבית של ההורים של סבתי, סבי הציע לה נישואים. הוא העניק לסבתא טבעת מזהב אמיתי מצופה יהלומים אמיתיים. הטבעת  הייתה יקרה מאוד. היא עלתה כ – 200 שקל ישן.

הייתה להם חתונה מפוארת מאוד, על שפת הים באולמי "גלי ים". הם היו הראשונים שהתחתנו באולם זה.  בחתונה השתתפו  400 איש וביניהם משפחה חברים ושכנים. באותו ערב לנו במלון "גני שולמית" באשקלון ואת ירח הדבש הם בילו באילת.

מאז ועד היום סבא וסבתא שלי חיים יחד באושר ועושר. יש  להם  5 ילדים ו 14 נכדים.

חגי אביב במשפחה של סבא אלברט

סבי מספר שבמשפחה שלו היה נהוג  לחגוג חג הפסח בתאריך י"ד בניסן. ביום הזה  סבי היה מזמין את כל המשפחה וכולם היו אוכלים מצות ולא מאכלים שעשויים מקמח רגיל. סבי הסביר  שלא אוכלים לחם כי כשבני ישראל גורשו ממצרים ולא הספיקו להכין לחם למסע שלהם. בחג זה אנו נוהגים לקרוא את ההגדה ולשתות ארבע כוסות יין , לשבת  בהטיה לצד שמאל. סבא מספר על עשר המכות כמו שמסופר בהגדה שעברה מאב לבן, מדור לדור. בבית של סבי נוהגים בזמן הקראת עשר המכות לשפוך מים ויין לתוך דלי. הוא  מספר את הסיפורים של יציאת מצרים וכולם אוכלים מרור לזכר החיים המרירים של בני ישראל במצרים. את ההגדה אנחנו מסיימים בחד גדיא. אחרי ארוחת ליל הסדר ההורים מחביאים את האפיקומן ואנחנו, הילדים, מחפשים אותו  ומקווים לזכות  בפרס.

חג המימונה

בסיום של שבעה ימים של חג הפסח אנו חוגגים את חג המימונה. מקור חג זה הוא ממרוקו. חג זה מסמל את האהבה והכנסת האורחים. בזמן המימונה נוהגים ללבוש ג'לבייה ריחיה ותרבוש. בערב המימונה נוהגים לאכול מאכלים מיוחדים כמו: מופלטות וספינג'ים ודברי מזון מתוקים. כמו כן, נוהגים לבקר בכל הבתים של המשפחה והחברים.

טיול שורשים למרוקו

סבי אלברט חובב טיולים. בכל הזדמנות שיש לו הוא יוצא לטיול. סבי ביקר בהרבה מדינות בעולם. הוא היה במרוקו, בצרפת, בגרמניה, בטורקיה, בגאורגיה וברומניה. גם בארץ כמעט שאין מקום שסבי לא טייל בו.

הטיול שסבי נהנה בו יותר מכולם, ורכש בו רשמים רבים, היה טיול במרוקו, מפני שזה היה טיול שורשים. סבי הגיע לעיר הבירה רבאט במרוק ובכוחות עצמו נסע עד הבית שבו הוא גדל עד גיל 11. סבא מספר שכשהוא הקיש על הדלת אישה ערבייה פתחה לו את הדלת.  כיום היא גרה בבית. סבי ביקש ממנה אישור לבקר בבית והאישה הסכימה. הביקור בבית מאוד מאוד ריגש אותו, עד כדי כך שסבי בכה. לאחר מכן הוא נתן לה טיפ בסך 50 דירהם (שזה 24 ש"ח). לאחר הסיור בבית, סבי הלך לחפש את בית הספר אליאנס שבו למד, וגם שם הוא התרגש לא מעט. סבי מצא גם חנות של אביו. ברור שלא היה לו קל. מאוד מרגש אחרי כל כך הרבה שנים לחזור לתקופה שסבא היה ילד. את הטיול למרוקו סבא לא ישכח לעולם.

ג'לבייה ונעלי הכפכף

החפצים שעברו במשפחתו נקראים ג'לבייה ונעלי הכפכף.  הג'לבייה נראית כמו שמלה והנעליים נראים כמו סוג של כפכפים עם חוד בקצה, הנעליים היו בצבעים לבן וצהוב, הג'לבייה הייתה בכל הצבעים.

הבגד הזה קיים 70 שנה. הלבוש הזה קיים מאות שנים וזה הלבוש המסורתי במרוקו. היה מקובל ללבוש אותו במיוחד באירועים כמו חינות וחתונות. הבגד המסורתי ג'לבייה היה שייך לסבא רבא שלי והם נשמרו אצל סבי עד היום. מה שמיוחד בבגד זה שהוא כמו שמלה כזאת גם לנשים וגם לגברים. סבא שלי בחר להביא דווקא את הבגד הזה בגלל שזה הפריט שנשאר מתקופת סבא רבא שלי. עד היום סבא שלי משתמש בבגד זה לאירועים משפחתיים.

סיפור מלחמה של סבא

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. בזמן התפילה בשעה 14:00,  ממשלת ישראל החליטה על גיוס מילואים. הסיעו אותם לסיני ושם שובץ באוגדה של אריק שרון בתפקיד של קשר בשריון.

לאחר שבועיים של לחימה הצלחנו לבלום את המצרים. הם התחילו להתקדם עם טנקים לכיוון תעלת סואץ, כאשר בשלב זה היו לנו מאות הרוגים ועשרות שבויים. המצרים תקפו בטנקים ועשרות מטוסים והם היו במצב קשה  מאוד. לאחר לחימה של כחודש ימים הגענו סוף סוף לתעלת סואץ וגם שם הייתה מלחמה קשה. הרוגים ופצועים היו פזורים בשטח שלנו ושל המצרים. לאחר כמה ימים על גדות התעלה, אריק שרון ביוזמתו, החליט לצלוח את התעלה. הוא נתן הוראה לחיל הנדסה לפרוס גשר. כאשר הגשר היה מוכן, הצליחו לחצות  את התעלה עם הרבה טנקים וכוחות רגלים שלנו. בנקודה הזו למעשה, חל המפנה הגדול לטובתינו ואנחנו התחלנו להוביל את המלחמה. התקדמנו לכיוון העיר סואץ, בדרך באזור שנקרא תעלת המים. היה קרב קשה מאוד, נהרגו  בו עשרות צנחנים. כעבור שבוע הגענו לעיר סואץ.

המבצעים הגדולים היו הכיתור של הארמיה השלישית, שזו למעשה דיוויזיה שמנתה עשרות אלפים של חיילים מצרים. לאחר הכיתור, המצרים נכנעו וביקשו הפסקת אש דרך האו"ם והאמריקאים. היה משא ומתן ארוך ומייגע עם המצרים להחזרת השבויים ורק לאחר הסכם הפסקת אש שחררנו את הדיוויזיה המכותרת ובמקביל קיבלנו את השבויים שלנו. המלחמה ארכה שישה חודשים, כולל זמן ההמתנה בשטח המצרי עד להשגת הסכם הפסקת האש.

הזוית האישית

סבא נהנה מאוד להשתתף בתכנית. הוא הרגיש שהיה לו גם סיפוק ועניין. היה לנו כיף לשמוע את הסיפורים המרתקים של סבא.