מאגר סיפורי מורשת

אבי, רוברט עדי, נולד בעיר קזבלנקה שבמרוקו בשנת 1959 ולו ארבעה אחים.

אבי מספר שסבא וסבתא שלו גרו יחד עם משפחתו באותו הבית. הם חיו במתחם סגור ליהודים אשר נקרא "מלח". כאשר משפחתו של אבי שמעה על הפלישה של הנאצים לצפון אפריקה, הם החליטו לעלות ארצה מחשש שהגרמנים ישתלטו גם על מרוקו. אבי מתאר את הכיסופים העזים לציון ומספר כי מאז ומתמיד חלמו לעלות לארץ הקודש, לארץ זבת חלב ודבש. סבו של אבי נפטר וכעבור זמן קצר ב-1962, הם עלו לארץ ישראל באנייה ואבי בן ארבע. למרות גילו הצעיר, זיכרונותיו מהמסע באנייה חיים וחזקים.

אבי מספר:

"האנייה הייתה מאוד רעועה, התנאים בה היו קשים וההפלגה הייתה מלווה באווירה קשה של חוסר ודאות וחרדה. שמענו על אניית אגוז שטבעה בדרכה לישראל וקינן בנו פחד לאורך כל המסע בים. כשהגענו לחופי ארץ ישראל הובילו אותנו ישירות לדימונה. הייתה שם שממה מוחלטת. למזלנו, דודותי שעלתה לפנינו סייעה לנו לעבור למגדל העמק שהייתה בה מעט צמחייה שהפיחה בנו תקווה.

נולדו להוריי עוד ארבעה אחים וכך חיינו 11 נפשות, יחד עם סבא וסבתא בצריף קטן של שני חדרים במגדל העמק, במשך כמה שנים. החיים בצריף היו קשים מנשוא. ישנו יחד כל האחים בחדר אחד קטן בתוך צריף. אני זוכר את הצפיפות ושבחורף היו דליפות מים, כך שלאחר הגשם למעשה הייתה נוצרת בריכה של ממש בתוך הצריף. לא היה כסף לחמם את הצריף. הפרנסה הייתה קשה מאוד, אבי היה עובד בסולל בונה (שעסקה בבניית הארץ). אמי דאגה שתמיד יהיה אוכל, בית נקי ודאגה לחינוך שלנו. כילדים, לא הייתה לנו שום פעילות או תעסוקה אחר הצהריים.

היום כשאני מתבונן בילדיי אני מבין כמה התעסוקה חשובה להתפתחות הילדים ולהעשרתם. נאלצנו להתמודד עם חיים לא פשוטים ועם אפליה קשה. "כשגדלנו מעט, נאלצנו להתמודד בתור ילדים עם פחדים מהמלחמות: מלחמת יום הכיפורים, מלחמת ששת הימים ושאר המלחמות בישראל. אמי תמיד פחדה שיקרה לנו משהו. בשנת 1973 באוקטובר, מלחמת יום הכיפורים החלה, באותה תקופה לא היו מקלטים אז חפרו לנו תעלות והיינו שם עד תום המלחמה. מספר טילים סורים נפלו בעיר שלנו, מגדל העמק. ההרגשה שלי הייתה של פחד אמיתי. המלחמות היו בעבורנו תקופות קשות מאוד מבחינה כלכלית, חברתית וגם מורלית."

כשאבי התבגר, הוא שרת בצבא והחל לעבוד עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים על ידי תרפיה בספורט. לאחר מכן, אבי עבד כצורף בעסק צורפות משפחתי ומשסיים נהיה לאחראי על חוגים ופעילויות ספורט במכללת עמק יזרעאל. כעבור מס'  שנים, אבי הקים מכון כושר שבו פגש את אמי אשר הייתה עולה חדשה באותה העת. במשך השנים אמי למדה הנהלת חשבונות. הורי חיים מאז 25 שנים יחד.

הזוית האישית

אוראל ויינשטיין: הזיכרונות של אבא שלי לימדו אותי שלמרות הקשיים, אפשר להתגבר על הכל. הכל תמיד תלוי ברצון ובנחישות של האדם להצליח. אני לוקח איתי את המסר הזה לחיים שלי.