מאגר סיפורי מורשת

אני בת כרכור, ילידת 1947, ויש לי שני אחים בוגרים.

הוריי עלו ארצה מפולין בשנת 1932, עזבו את משפחתם ועלו ארצה כדי להגשים חלום ולעזור בבניית הארץ. המצב בארץ לא היה קל, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה ביטחונית.

עד לידתי גרה משפחתי בחדר שכור ב"בית פרב", כאשר השירותים היו מחוץ לחדר, בחצר. אחרי לידתי עברנו לבית משלנו ברחוב המושב, בית שאבי בנה למרות שהיה קבלן בניין לא הייתה בידו אפשרות כלכלית לבנות בית למשפחה.

בשנת 1950 אימי קיבלה הזמנה משלושת אחיה לבוא לבקרם בניו-יורק. אחיה של אימי עברו את אימת השואה ובשנת 1950 הגיעו לניו-יורק . ואכן אימי הפליגה באנייה "שלום" לשלושה חודשים וחשוב לציין כי בזמנו רק ההפלגה מחיפה לניו-יורק ערכה כשבועיים לכיוון אחד.

תקופה זו הייתה מאוד קשה עבורי כי הייתי רק בת שלוש וכמובן מאוד התגעגעתי לאימא ולא הבנתי לאן היא נעלמה. במשך תקופה זו הייתי במשפחתון בתל-שלום אצל רחל וצבי. אבי היה מביא אותי בבוקר ואוסף אותי בערב הביתה אחרי יום עבודה בבניין . לפעמים הוא היה מגיע מאוחר ואני נשארתי לישון שם. יחד איתי היו עוד ילדים שנשארו לישון במקום מסיבות שונות, כך שגדלנו יחד ונקשרנו והיינו כמשפחה מרובת ילדים.

באותה שנה ירד שלג בכרכור וזו חוויה נוספת שאני זוכרת מאותה תקופה. בנינו בובות שלג והשתוללנו.

לימים התבגרנו, רחל וצבי עזבו עם משפחתם לחיפה. אנחנו שמרנו כל הזמן על קשר איתם ובחופשים נסעתי עם חברים מאותה תקופה לבקרם בחיפה. הם בילו איתנו ומאוד השתדלו להנעים לנו את הזמן בסרטים, בים וכו'.

בשנים שבהן כרכור עוד הייתה כרכור, בטרם האיחוד עם פרדס-חנה, יום העצמאות היה חוויה מיוחדת במינה – כמה חודשים לפני כבר התכוננו לחגיגות, הצגות וריקודים, ליד בניין המועצה ששם נבנתה במה גדולה והופעות תוצרת עצמית בלבד. אחרי ההופעות היינו רוקדים עוד שעות רבות "הורה" ונשארים לשחק והחוויה הגדולה הייתה להישאר עד אור הבוקר ומי יירדם על הכביש.

הזוית האישית

רבקה השתתפה בתכנית הקשר הרב-דורי יחד עם נכדה יואב.

יואב: היה כייף והיה מעניין.