מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

זיכרונות ילדות מהעיירה שדרות

הסבתא טליה פרג'פור
הנכדה נויה פרג'פור
היתה שם תמיד אוירה של חג

שמי טלי'ה פרג'פור, סבתא של נויה פרג'פור. נולדתי בשנת 1954, להוריי מזל מסעודה ואברהם גבאי. אני בת 63 נשואה ואימא לארבעה ילדים ונכדים ב"ה. למדתי בבית – הספר  היסודי בשדרות ובתיכון בנתיבות.

נולדתי בבאר שבע וגדלתי בעיירה שדרות. בבית קטן עם ההורים ואח שקטן ממני בשנתיים. אמי, מזל מסעודה הייתה עקרת בית ואבי, אברהם עבד בחברת מקורות .

קראו לי בעצם לטיפה. שפירושו: טובה ויפה בעירקית, כשהייתי בגן, הגננת החליטה לשנות לי את השם לטלי'ה. היא הגיעה לבית שלי  ואמרה לאמי "מעתה תיקראו לה רק טלי'ה ".

הייתה לנו חצר גדולה שבה בילינו רוב שעות היום לאחר הלימודים. שיחקנו במבחר גדול של משחקים: מחבואים, קלס, חבל, חמש אבנים, חמור חדש, ולא השתעממנו לרגע. הייתה לנו ילדות מאושרת וקסומה, גם בלי טלוויזיה, פלאפון, מחשב, זו הייתה תקופה יפה מאוד בחיים שלי .

היה לנו רק רדיו, שבו היינו שומעים חדשות ומתעדכנים, מה קורה בארץ ובחו"ל. זכור לי שהייתה תכנית מתח ברדיו, מן סדרה כמו שיש היום בטלוויזיה. השוני הוא שאנחנו שמענו את הכול דרך הרדיו במקום לראות ובכל זאת היינו מרותקים ומלאי מתח. זה  כלל אפקטים של: גשם, רוח, נביחות של כלב, ירי באקדח, ברקים ורעמים. היינו יושבות שעה וחצי מרותקות ומאזינות למכשיר הרדיו  ומסביבי היה חושך. זה היה במקום סרט שרואים היום.

אני גדלתי בתקופה שעוד לא היו דברים בסיסיים כמו: כיריים של גז. אמי הייתה מבשלת את כל התבשילים על פתיליה עם נפט. וריח הנפט היה מתפשט בכל הבית. את הנפט היינו קונים מהעגלון שהיה מגיע פעם בשבוע עם סוס ועגלה ופעמון ביד. הוא היה מצלצל וקורא "נפט! נפט!" וכולם היו יוצאים עם ג'ריקנים  וממלאים נפט לשבוע. כך היה גם עם מוצרי החלב, אותם קנינו ממזל התימנייה, שהייתה גם היא מגיעה עם עגלה וסוס מהמושב השכן. היא הייתה מוכרת: חלב,  לבניה וגבינות טעימות. אני הייתי  יוצאת עם הכד המיוחד מאמייל  עם מכסה וידית, וממלאת אותו בחלב. במיוחד אהבתי את הלבניה ואת גבינות תוצרת הבית, שהיו טעימות מאוד. אני זוכרת גם, את מוכר הקרח שהיה מגיע גם הוא בעגלה וסוס,  ומוכר בלוקים של קרח לכולם. עיקר פרנסתו הייתה יותר בקיץ. האנשים הניחו את הקרח  בחביות כדי לשמור בהם את המים הקרים, אחרי שהקרח נמס.

זכור לי גם הקטע של המקלחות שמאוד לא אהבתי, כמובן שלא היה לנו בוילר לחמם את המים  למקלחת  שלא נדבר על דוד שמש שלא היה לנו בילדותי. רק כשבגרתי התקינו לנו דוד חשמל ושמש. ובינתיים, היינו צריכים לחמם את המים על פתיליית הנפט שדלקה בחדר בו התקלחנו. בחדר המקלחת היה חם מאוד מהפתילייה, וריח של נפט מחניק התפזר במקלחת. אני הייתי יושבת על שרפרף קטן עשוי מעץ שאבא שלי הכין,  ואימא הייתה מוהלת מים חמים מהדוד עם מים קרים מהברז, ומקלחת אותנו.

כמובן שיש לי גם זיכרונות יפים מהחגים, מסעודות השבת והקידוש שלאחר התפילה. אנחנו הילדים אהבנו ללכת בכל שבת לבית הכנסת. כל הילדים היו מתאספים בחוץ ומשחקים במשחקי חברה מעניינים, בשעה שהמבוגרים התפללו בפנים.

את חגיגות  ה"בר – מצווה" חגגו  בחצר הבית. החצר לבשה חג. קישטו אותה בשטיחים וסידרו  שולחנות וכסאות. האוכל שהוגש היה מעשה בית. כול השכנים נטלו בהכנה ובארגון האירוע. הם היו עוזרים ומושיטים יד בהתאם לצורך. אם זה בבישול, באפיה או בארגון,  הרגשנו שכולם משפחה אחת גדולה.

אני זוכרת גם, שהיה לנו מרכז מסחרי בו היו חנויות רבות, וכל מיני רוכלים שמכרו לילדים, חטיפים, גרעינים, תירס חם ופופקורן. את הגרעינים קיבלנו בקונוסים עשויים מדפי עיתון, הייתה שם תמיד אווירה של חג. במיוחד במוצאי שבת וחג. ביום העצמאות המקום לבש חג. כל האנשים היו מסתובבים עם הילדים ופוגשים שכנים ומכרים. זה היה פשוט מקום מפגש לכל התושבים.  בין האנשים הרבים הסתובב גם הצלם היחיד שהיה בשדרות, עם מצלמתו, וצילם את המשפחות עם הילדים והתינוקות שבעגלות. בזכותו,  יש עכשיו למשפחות תמונות למזכרת של הילדים. כי לאנשים לא היו אז מצלמות פרטיות בבית, כדי  לתעד כמו היום  את הילדים והמשפחה. הייתה זו חוויה בלתי נשכחת.

לאחר מלחמת ששת הימים כשהצבא כבש את ירושלים והר הבית. כל האנשים יצאו לרחובות העיירה. כולם שמחו והביעו  את זה בשירים וריקודים. חווית האושר חקוקה בליבי עד עכשיו. זה היה ממש כמו יום חג.

לצערי, יש לי גם מעט זיכרונות לא נעימים מהפגזות והרקטות שנורו לעבר ישראל.  גרנו קרוב לעזה, ומידי פעם היינו שומעים את כל הבומים של הפצצות. בתור ילדים קטנים חיינו בפחד ובמתח נורא. בקרבת ביתנו לא היה מקלט ציבורי, ולכן אבא שלי ועוד כמה שכנים חפרו תעלות צרות כדי שהילדים יכנסו לתוכן בזמן האזעקה. בכל פעם שנשמעה האזעקה רצנו במהירות הבזק למקום המחסה.

לסיום אומר, שהייתה לי תקופה מאוד כייפית ומאושרת. בלי כל האמצעים הטכנולוגיים שיש היום מסביבנו פלאפון, טלוויזיה, מחשב.  אילו היה אפשרי,  הייתי רוצה לחזור לתקופה הזאת, של ימי התום והילדות המאושרת שעברתי בשדרות  החמה …!!!

הזוית האישית

לסיום אומר, שהייתה לי תקופה מאוד כייפת ומאושרת. בלי כל האמצעים הטכנולוגיים שיש היום מסביבנו פלאפון / טלוויזיה/ מחשב. אילו היה אפשרי, הייתי רוצה לחזור לתקופה הזאת, של ימי התום והילדות המאושרת שעברתי בשדרות החמה …!!!

מילון

פתילייה
פתילייה היא כירה ניידת, הבנויה ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת. קרוסין הוא הדלק הנפוץ לפתיליות; בישראל הוא מכונה "נפט" אף כי אינו נפט אלא דלק המתקבל מזיקוק נפט. את הקצה העליון של הפתילה מדליקים על ידי גפרור וחומר הדלק עולה בפתילה בשל עקרון הנימיות, מתאדה ובוער. על מסגרת המתכת שמעל מניחים את כלי הבישול. חומה של הפתילייה נמוך ולכן היא משמשת לבישול אטי.

בוילר
דוד לחימום המים; דוד שמש

ציטוטים

”אילו היה אפשרי, הייתי רוצה לחזור לתקופה הזאת, של ימי התום והילדות המאושרת שעברתי בשדרות “

הקשר הרב דורי