מאגר סיפורי מורשת

שמי משה לוי, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי. להלן סיפורי:

נולדתי בשנת 1937 בירושלים העתיקה לאבי אוריאל ולאמי רבקה, בת למשפחה ותיקה בירושלים. קראו לי משה על שם סבי, אביה של אימי, אותו לא הכרתי מכיון שנהרג במלחמת העולם הראשונה בהיותה תינוקת. גדלתי בבית של שני חדרים עם הורי ושלושת אחיי, אברהם הבכור, יצחק ויעקב. ישנתי בחדר אחד עם הוריי, ואחיי ישנו בחדר השני. לא היתה לנו מקלחת, התרחצנו עם "פיילה" (גיגית) לאחר שאימי היתה מחממת את המים. נולדתי בשכונת נחלת אחים ובגיל שנה עברנו לשכונת מקור ברוך. זו היתה שכונה של יהודים, שכונה מצויינת לגדול בה. הילדים היו נפגשים ומשחקים כדורגל. לא היו מכוניות, רק חמורים. בשבת היו כולם נפגשים בבית הכנסת הקרוב לבית להתפלל. לאבא שלי היתה חנות ירקות בשוק מחנה יהודה, הוא היה נוסע לעיר העתיקה, מביא ירקות ומוכר אותם. אימי וסבתי היו נשארות בבית לטפל בנו, לבשל ולעסוק בעבודות הבית. אימי נהגה לבשל מרק שעועית, מקרוני איטריות, בשר, ועוף. בשבתות היינו אוכלים אחרי בית הכנסת בורקס וחמין.

את המצרכים היינו קונים מהמכולת או מהשוק, אבא שלי היה מביא לנו ירקות מהחנות שלו ובשר מחבר שלו שהיה קצב, ודגים היינו קונים מחנות ליד הבית. לא היתה משמעת קשה בבית אבל ההורים לא שיתפו את הילדים במה שעובר עליהם והתייחסנו להורינו בכבוד. כולנו בשכונה היינו חברים, אהבנו לשחק ביחד ואני הייתי מאוד פופולרי. לרוב שיחקנו כדורגל, אהבנו ללכת לגן שעשועים שליד הבית, בו לעתים הופיע יוסי בנאי, נהנו לראות אותו מופיע.

בגיל 10 עברתי לכפר סירקין ושם הכרתי חברים חדשים וחלקם חברים שלי עד עצם היום הזה. בכפר היינו עושים לפעמים מדורות בערב ויושבים מסביב למדורה. למדתי בירושלים עד כיתה ד בבית ספר אליאנס בכיתות נפרדות של בנים ובנות וכשעברתי לכפר סירקין, למדתי בבית ספר ברל כצנלסון, שם הכיתות היו מעורבות. המקצועות שלמדנו היו צרפתית, ספורט, אנגלית והרבה לימוד תורה. המקצוע שאהבתי היה ספורט ולא ממש אהבתי אנגלית. בבית הספר היתה משמעת מאוד חזקה, אם ילד היה מפריע, המורים היו נותנים לו מכה עם סרגל. בבית הספר לא היה חדר אוכל, היינו מביאים אוכל מהבית. אני אהבתי לחם עם ריבה או עם קשקבל. בילדותנו היו ממתקים מיוחדים: במבליק, תמרינגי (תמרים הודים) וביום שישי היינו מקבלים חצי גרוש לקנות אסקימו.

אהבה ומשפחה

הכרתי את אישתי, פנינה בן טובים, כשהייתי בן 16.5. יום אחד היא הגיעה עם הנוער העובד לעשות קומזיץ אצלינו בכפר סירקין. מיד כשנפגשנו, התאהבנו זה בזאת. הרכבתי אותה הביתה על האופניים ומאז למעשה החלה מערכת היחסים ביננו. התחתנו לאחר כ-10 שנים כשאני הייתי בן 26 והיא בת 23. באותן שנים רובם התחתנו בגילאי ה-20 ולא היה מקובל לגור ביחד לפני החתונה. נולדו לנו 3 ילדים: הבכורה עדי נולדה לאחר 9 שנות נישואין, אורי שנולד כשנתיים אחריה והדר שנולדה שנה לאחר מכן. יש לנו ארבעה נכדים: אוהד, דריה, אליה ועמית.

קום המדינה

אני זוכר היטב את היום שבו הכריזו על הקמת המדינה. הייתי ילד בן 10.5 בירושלים, אני זוכר שכולם יצאו לרחובות וצעקו בקול גדול: "עליה חופשית, מדינה עברית!" עליתי על משאית שעשתה סיבובים בירושלים וכולם שמחו ורקדו. אחר-כך התחילה המלחמה- מלחמת העצמאות. הירדנים התחילו להפגיז אותנו, ראינו הרבה פגיעות והרבה אנשים שנהרגו. זו היתה מלחמה קשה מאוד, אני זוכר שלא רחוק מהבית שלנו היה בית חולים ואנחנו כילדים הלכנו לראות את הפצועים.

לתוכן הסיפור המלא:

הזוית האישית

סבא משה השתתף בתכנית הקשר הרב דורי ותועד על ידי נכדו אוהד. התכנית התקיימה בחטיבת הביניים בן גוריון בפתח תקווה, התשע״ט.