מאגר סיפורי מורשת

בית ההורים וזיכרונות ילדות

ילדות

נולדתי בשנת 1931 בתל אביב בבית החולים הדסה.

הייתה לי ילדות עצובה, הורי התגרשו כשהייתי תינוק והייתי הרבה לבד. עד גיל 8 גרתי עם אמא. אמי בקושי הייתה בבית, לכן כמעט לא היו חוקים ועשיתי מה שאני רוצה. בגיל 8 עברתי לגור עם אבא ומשפחתו החדשה. למעשה התחילו להיות לי קשרים עם המשפחה שלי רק כשעברתי לגור עם אבי.

עברתי דירה ארבע פעמים בילדות וכל פעם הייתי צריך להתרגל למקום חדש וביה"ס חדש. בכיתות א',ב' למדתי בבית הספר ביאליק בתל אביב, בכיתה ג' למדתי בבית הספר בלפור ובכיתות ד'- ח' למדתי בבית הספר "הכרמל" ברחוב הנביאים בתל אביב.

גדלתי בבית עני מאוד והייתי מאושר מכל מה שנתנו לי לאכול כי רב הזמן הייתי רעב. רק הייתה בעיה אחת, שנאתי מרק כרוב וכל יום לארוחת ערב היה מרק כרוב. אז מה עשיתי? כשאף אחד לא ראה, רצתי לשירותים ושפכתי שם הכול.

כשהייתי ילד היה לי חלום, לגור בכפר ושיהיה לנו משק חקלאי. כל יום אחרי הגן ואחרי בית הספר שיחקתי עם הילדים מהשכונה ברחוב: בתופסת, מחבואים, חמש אבנים, קפיצה בחבל, קלאס, דודס, מרוץ שליחים, מחניים ועוד

שני סיפורים שזכורים לי במיוחד ואני מאוד אוהב:

סיפור הקרטיב במיל: מאוד רציתי לקנות לי קרטיב שעלה מיל (אגורה). לי לא היה מיל אבל לילד אחר היה מיל, אז ניגשתי אל הילד ואמרתי לו, שיש פה באזור מקום סודי ומיוחד שאם שותלים בו מיל אז צומח עץ עם המון מילים. הוא ביקש לראות את המקום אבל אני לא הסכמתי להראות לו, כי זה הרי מקום סודי. אמרתי לו: "תן לי את המיל שלך, אני אשתול אותו ועוד כמה ימים אביא לך את המילים שיצמחו עליו". הילד נתן לי את המיל ומיד הלכתי לקנות קרטיב. למחרת הילד חזר עם אחיו הגדול ושאל אותי איפה המיל שלו, אמרתי לו ששתלתי את המיל אבל האח הגדול קרא לי שקרן והחטיף לי מכות. הוא הכריח אותי להראות לו מה עשיתי עם המיל אז לקחתי אותם לחצר עזובה ואמרתי "כאן שתלתי את המיל". הם חיפשו וכמובן שלא מצאו, אז הם החטיפו לי עוד מכות והלכו. היה שווה לחטוף את המכות בשביל הקרטיב.

סיפור השייט בגיגית: שהייתי בערך בן שש, חורף אחד ירד גשם חזק מאוד עד כדי כך שהתחילו שיטפונות והרחוב שבו גרתי (נחלת בנימין) הפך לסוג של נהר. אני לקחתי פיילה (גיגית של כביסה) ירדתי איתה לרחוב, הנחתי אותה במרכז הזרם, התיישבתי בתוכה ונסחפתי במורד הזרם. המים סחפו אותי במהירות אדירה ממש כמו ברפטינג. בהתחלה היה לי מאוד כיף אבל… כשהמשכתי הבנתי שאני לא יכול לעצור והמים סוחפים אותי ליפו. באותם ימים הייתה מתיחות גדולה בין הערבים ביפו ליהודים בתל אביב וחששתי שאם אגיע ליפו פשוט יהרגו אותי, לכן קפצתי מהפיילה ונחלצתי מהנהר אך הפיילה נסחפה עם הזרם. כל הדרך הביתה פחדתי מה אמא שלי תעשה לי כשתשמע שאיבדתי את הפיילה. בסוף לא עשו לי כלום כי שמרתי את המקרה הזה בסוד ולא סיפרתי לאיש.

זיכרונות משנות העשרה

20/6/1948- הייתי בן שבע עשר וחצי והתנדבתי לשירות במחתרת האצ"ל.  הספינה אלטלנה הגיעה לחוף כפר ויתקין, כשסיפונה עמוס בעולים חדשים, נשק וציוד רפואי. אני השתתפתי בהורדת העולים מהאוניה וכמו כן הורדנו מעט מהנשק בסירות אל החוף. החוף הוקף ע"י חיילי צה"ל והאונייה ברחה לחוף תל אביב. אנשי האצ"ל על חוף כפר ויתקין נכנעו לצה"ל ומסרו לו את רוב הנשק. ברחתי והגעתי לתל אביב בטרמפים. חודש אחרי המקרה התגייסתי לצה"ל.

עלייה, תקומה והתיישבות

התגייסתי לצבא ושרתתי בחיל הים. פעם אחת יצאנו בספינה קטנה בשם "חנה סנש" כדי לשמור על הגבול מפני חדירת המצרים. הציוד של צה"ל באותם הימים היה מיושן ועלוב ומרחוק ראינו סירת דייגים מצרית מתקרבת, העמדנו את התותח בקצה הסירה שלנו וירינו. התותח היה כבד והסירה קטנה ורעועה, מעצמת הירייה נפל התותח למים. למזלנו הרעש שהוא השמיע היה כל כך גדול שהמצרים נבהלו וברחו.

אחרי שהשתחררתי מהצבא הצטרפתי לצי הסוחר שהיה בראשיתו.

הייתי בין מקימי העיר דימונה ואף עבדתי בתור המזכיר של הישוב החדש.

הייתי בין מקימי חבל לכיש ושם תפקידי הראשון היה רועה צאן. הכבשה המובילה בעדר נקראת משכוכית. זו היא למעשה כבשה קטנה שמגודלת על ידי הרועה מרגע ההמלטה. הכבשה מזהה ברועה את ההורה שלה והולכת אחריו לכל מקום. לכבשה שלי קראתי ירדנה והיא הובילה את העדר נהדר. לילה אחד נגנבה ירדנה יחד עם כמה כבשים והעדר היה אובד עצות. לאחר כמה ימים קראו לי מהמשטרה שמצאו עדר חשוד בכפר לידנו. הגעתי למקום, ירדנה זיהתה אותי ומיד רצה אלי ובעקבותיה שאר הכבשים שלי. ירדנה חזרה להנהיג את העדר.

הזוית האישית

למדתי הרבה מאוד על החיים של סבא שלי, יש לו חיים מאוד מעניינים ומגוונים וכשאגדל אני ממש ממש רוצה לעבור הרפתקאות כמו שהוא עבר, יותר הרפתקאות יותר טוב. לסבא שלי הייתה ילדות והתחלת חיים מאוד קשה. הוא יכול היה להיות איש מאוד לא מאושר, אך למרות כל התהפוכות והקשיים בחייו הוא הצליח להקים משפחה, לבנות לעצמו קריירה טובה, לפתח תחביבים, לרכוש חברים ובקיצור לבנות לעצמו חיים טובים. אני למדתי מסיפור החיים של סבא ,שכל אחד מאיתנו יכול להגיע בחיים לאן שירצה אם רק יתאמץ ויתעקש. אני מאוד גאה בו ומאוד אוהב אותו.