זיכרונות ותמונות
תחנות פיקנטיות בחיי נילי שרון
הוריי
—סיפור פיקנטי על אמי שהוא גם סיפור מדינת ישראל: הוריי עלו מהונגריה (כנראה בשנת 1933) ולאמי היו קשיים עם העברית ופה הסיפור הישראלי נכנס לתמונה. בשעות אחר הצהריים ובהתנדבות, המחנך (בנימין אופיר) היה מלמד את ההורים שלי עברית ויש ברשותי מחברת של אמי מהשעורים הנ"ל.
זיכרון מהילדות
כשאני מסתכלת על התמונות של אמי מטיילת איתי בטיילת תל-אביב, אפשר לראות את בתי הקפה ואני עדיין יכולה להריח את ריחות הים ואת ריחות הרוכלים הערביים מצוידים בוויטרינות עם כל מיני פיצוחים שהם קולים. אפשר לראות שחוץ מהבעיות של היישוב (ואנחנו מדברים על התקופה של לפני קום המדינה), מתנהלים חיים נורמליים. כשאני מזדמנת לעיתים לשדרות רוטשילד פינת יבנה בתל-אביב אני מחפשת את גן הילדים שלי אבל עכשיו הוא "קבור" תחת בניין רב קומות (כמו גם הזיכרונות…). אני יכולה גם להיזכר בטיול של כיתה א' בסוף הקיץ – המורה מראה לנו את האדמה היבשה כולה מחורצת מיובש, ולא הרבה אחר כך טיול של תחילת החורף לאזור שהיום נמצא בו היכל התרבות הייתה שם שלולית ובה ראשנים.
זכורה לי אפיזודה מתקופת המנדט הבריטי: מדי פעם הבריטים הטילו עוצר על היישוב (בייחוד כאשר ניסו לתפוס חברי מחתרת שהדביקו כרוזים נגד הבריטים על הקירות), מיד נמתחו גדרות תיל והאנשים הצטוו להישאר בבתים (לפעמים נשמעו יריות), ופעם נכנסו לחצר הבית שלנו ברחוב אלנבי בת"א מי שכיננו "הכלניות" (החיילים הבריטים והאוסטרלים, בגלל צבע הכומתות שלהם), שתו יוגורטים מצנצנות, ושכנה אחת שלנו חרצה להם לשון בהתרסה, אך כיון שהייתה יפהפייה הם רק צחקו. ואנחנו בבתים שרנו את השיר "כלניות" המפורסם ששושנה דמארי שרה.
הזיכרונות שלנו לא תמיד "הולכים" בסדר כרונולוגי וכמו שנאמר להבדיל אלף הבדלות , שאין "מוקדם ומאוחר בתורה". אם אמשיך בסיפור זיכרונותיי אי אפשר שלא לציין שנולדתי שמונה שנים לפני קום המדינה, וכמובן שבאותם ימים עדיין שלט בארץ השלטון המנדטורי הבריטי ועל-כן תעודת הלידה שלי היא בסמכות "ממשלת פלשתינה (א"י)" ובקיצור יש לי תעודת לידה "פלשתינית". נולדתי בבי"ח "אסותא" בת"א, שהייתה קיימת כבר אז.
תקופת הצנע
קטע מעניין מהילדות היא תקופת "הצנע" – צריך לזכור שאנחנו כשלוש שנים לאחר קום המדינה, מספר שנים מועט לאחר מלחמת העולם השנייה, גלי עלייה ובקיצור המדינה רק נולדה ויש הרבה קשיים כלכליים. לכן הונהג משטר של צנע ובמסגרתו חולקו תלושי מזון לתושבים. יש הרבה "קטעים" מהתקופה ההיא, היו כמובן "קיני שוק שחור" והרבה בדיחות, אנשים נסעו למושבים והצטיידו עם עופות ושאר מוצרי משק ולפקחים הייתה "עבודה רבה" באוטובוסים.
במקום שרות לאומי
—בהיותי חניכת תיכון דתי ובהגיע הזמן להתגייס, במקום האפשרות רק להצהיר ולא להתגייס בחרתי באפשרות להענות לבקשת משרד החינוך ולעבור קורס מזורז להוראה והצטרפתי לבית ספר "אוהל שרה" בבאר-שבע (אלה היו שנות עלייה והיה מחסור רציני בכוחות הוראה) כמורה בכיתה א'. מופיעה מטה תמונה עם תלמידיי במיני עדלאידע לקראת הפורים.
תקופת השואה
—בספרון שכתב דודי (אח של אבי) על הסבא רבה (רבי מנחם מנלי סופר) הסתבר שהוא נולד באושפיצין (אוישוויץ) ובו הוא מפרט על חיים תוססים של היהודים וכמו שהוא ציין "ועכשיו הגורל האכזר בחר דווקא בה, בפנינה היקרה הזאת… לשמש מקום הרג ושמד להמוני היהודים שכה חיבבו אותה וזכו תמיד לקבלת פנים נלבבת מצד יהודי המקום. קשה לזכור חסד נעורייך אושפיצין".
—למרבה הצער שתי אחיותיו של דודי הנ"ל ומשפחותיהן נספו באושוויץ.
—גם על משפחת אמי לא פסחה יד הכורת ושני בניה אף הם לא שרדו את המלחמה האיומה.
בין "הונגרית" ל"עברית"
—אבי (יוחנן זאב זהבי לשעבר גולדשטיין) היה עיתונאי בהונגריה (הוא כתב הרבה מאמרים על יהדות הונגריה) ובארץ בשלב מסוים הצטרף לשבועון "עמנו" שיצא בשפה ההונגרית והיה מיועד לעולים מהונגריה.
—האמת שהוא התמודד גם עם השפה העברית וכתב הרבה "מכתבים למערכת" של העיתונות העברית.
מילון
אפיזודהארוע, פרק זמן או חלק מעלילה בסיפור שניתן לראות כנפרד על אף היותו חלק מסדרה גדולה יותר.
ציטוטים
”ועכשיו הגורל האכזר בחר דווקא בה, בפנינה היקרה הזאת... לשמש מקום הרג ושמד להמוני היהודים“