מאגר סיפורי מורשת

שמי אריה, אני נולדתי בתל אביב, בשנת 1935. אנחנו גרנו במקום שנקרא סמטה אלמונית, שזו סמטה קטנה בקצה של רחוב המלך ג'ורג על יד שוק הכרמל.

הזכרונות שלי מהמקום הזה התחילו כשהייתי בן חמד בערך בשנת 1940 כשאז הייתה מלחמת העולם השנייה והאיטלקים הפציצו את תל אביב. ביום אחד שמענו רעש של מנועים של מטוסים בשמיים והיגיעו הרבה מפציצים איטלקיים שהפציצו את תל אביב וגם פגעו בבית שאנחנו גרנו בו, למזלנו לא היינו בבית כך שלא נפגענו אבל הבית נפגע ולא היה אפשר לגור בו יותר ואז אנחנו עברנו למקום שנקרא שכונת בורוכוב שזה שכונה שהיום בעיר גבעתיים.

בית שנפגע בהפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב – 1940 (ויקיפדיה)

בגבעתיים הייתי עד כיתה ד', למדתי שם בבית ספר עממי על שם ברל כצנלסון. כשהייתי בכיתה ד' בשנת 1945 עם תום מלחמת העולם השנייה, עברנו חזרה לתל אביב ועברנו לגור בצפון ברחוב סוקולוב בין ארלוזורוב לבין זבותינסקי. הבית בו גרנו זו הייתה דירה בת שלושה חדרים ולא כמו היום, גרנו בצפיפות.

תל אביב אז נראתה שונה הבית שלנו כמעט האחרון, בצפון תל אביב היו עוד כמה בתים לכוון הירקון. כל השטח היה פרדסים ובירקון עצמו היה מזח עם כמה סירות ששטו לכוון שבע תחנות. היו הרבה קני סוף וגשר אחד ישן שבקצה שלו היה בית קפה ומקום לריקודים, שהייה שייך לערבים שגרו בשייח מוניס. שייח מוניס זו הייתה שכונה ערבית שהיום האוניברסיטה תל אביב ורמת אביב בנויים על השטח הזה. בזמנו זה היה כפר ערבי עם בית שייח גדול גדול ששלט על הסביבה.

הלכתי לתנועת נוער בשם מחנות העולים, מקום המפגש היה בצריף ברחוב אמסטרדם וכמעט את כל הזמן הפנוי שלי הייתי מבלה שם לא כמו היום שרק נמצאים בבית מבלים עם המחשב והטלפון. בכל רגע פנוי היינו הולכים לצריף ושם נפגשים. בשבתות היינו מתאספים כל החברים, פעמיים בשבוע. היה לנו מדריך שהיה מעביר פעולות ומספר לנו קצת היסטוריה של עם ישראל וקצת גאוגרפיה וכל מיני דברים והמטרה הכללית הייתה ציונות ואהבת הארץ. כשסיימנו את לימודנו בגמנסיה בכיתה י"ב, קבוצת התנועה המגובשת יצאה יחד כקבוצה לשרת בצבא, בנח"ל ואחר כך להתיישבות ביישובים ותיקים או קיבוצים ויישובים חדשים.

הזוית האישית

סבא אריה משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתו הגר ומספר לה את חוויותיו על ימי ראשית תל אביב של פעם.