מאגר סיפורי מורשת

מזכרונות אבי משה אלנברג (וולאך)

אבי משה נולד בתאריך 3.6.1909 בעיר מיקולינצה מחוז טרינופול, פולין, להורים מלכה אלנברג בת פרומה ואברהם אלנברג, ויצחק וולאך בן ארזה וחיים וולאך. היו לו שלושה אחים, שמותיהם: בן ציון, דבורה וגיטל, כולם נספו בשואה.

משה אבי למד בחדר, בית ספר יסודי ובתיכון. בשנת 1929 עבר ללבוב ועבד בדפוס. בלבוב הצטרף לתנועת החלוץ* מפני שכבר אז רצה לעלות לארץ ישראל. עבר הכשרה ונבחר להיות מזכיר הסניף בלבוב.

אבי עלה לארץ באוניה פולונייה בתאריך 28.7.35 הוא עבד בפרדס בבית עובד, אחר-כך סלל כבישים ועבד בשדות קרית-ענבים. אבי הצטרף עם עוד 19 חברים לארגון בורוכוב. הארגון נוסד בשנת 1937 רב חברי הארגון יוצאי קיבוץ הכשרת בורוכוב בפולין. אשר החליטו להקים גרעין להתיישבות בצורת מושב שיוקם בעמק יזרעאל. הוא עבר הכשרה בכפר יהושע ובתאריך 11.6.43 נישא לאמי צ'רנה. בתאריך 6.12.43 הודיעו לאבי מארגון בורוכוב שעליו לעבור עם חברי הארגון לכפר ערבי כששמו טירה. הכפר היה בשדות קיבוץ גזית.

הם היו 12 בחורים שנכנסו כולם לחדר אחד בחושה וגפירים שמרו עליהם. לאחר מכן הצטרפו אליהם הנשים והילדים. הם סבלו מחוסר מים. הובילו מים ממעין שנמצא קילומטר מטירה. את המים הובילו עם שני חמורים על כל חמור ארבעה פחים ובמים אלו השתמשו לרחצה, שתיה ובישול. כל משפחה קיבלה קומקום מים ליום. וכשירד גשם השתמשו במי הגשם לשתייה ובישול.

היו להם פרות, עופות ובהמות עבודה וגם להם היו צריכים לספק מים מהמעיין. לאחר זמן מה רכשו טרקטור עם גלגלי ברזל וכך הובילו מים ביתר קלות.

אדמות כפר טירה היו שייכים לפיק"א והערבים עיבדו אותן כאריסים. קרן הקיימת הציעה לערבים שימסרו לחברי ארגון בורוכוב תמורת כסף את האדמות שעיבדו. היו ערבים שהסכימו ואז אנשי טירה היהודים עיבדו את האדמות, חרשו וזרעו אך היו המון מריבות עם הערבים כי היה מי שמכר את האדמות ובין משפחתו התנגד לכך ונשכב על החלקה כהם רצו לעבד אותה והיו צריכים להזיז אותו בכוח.

היהודים בטירה קיבלו מהסוכנות טרקטור לחריש וקומביין לקצור את התבואה. בלילה נאלצו לשמור על הקומביין מפני הערבים.

מקרה שהיה: צ'רנה אמי לא הרגישה טוב, אבי יצא להביא רופא שנמצא בשדמות דבורה כ-8 קילומטר מטירה. אבי וחבר רתמו ארבע פרדות לעגלה עם ברזנט ושני רובים ונסעו להביא רופא. ירד גשם עז והם היו צריכים לעבור ואדי אשר בו זורמים מים. כשהגיעו לשדמות דבורה סירב הרופא להצטרף אליהם. הם חזרו לכפר תבור והרופא המחליף מכפר תבור הצטרף אליהם בעגלה ובגשם שוטף ונתן תרופה לאמי. הוא שלח אותה לבית חולים ולשם שוב הביאו אותה בעגלה בגשם לכפר תבור ומשם לבית חולים. אבי חזר ברגל לצד הפרידות בגשם שוטף לכפר טירה.

חברי ארגון בורוכוב היו ארבע שנים בטירה. בשנה הרביעית עזבו כמה משפחות מפני שלא רכזו להם את האדמות ולא היה להם סיכוי להקים יישוב.

הם נשארו שמונה משפחות ושני רווקים. הערבים שראו שהם מעטים החלו לגנוב מהם שקי חיטה, עלו עם העדרים על השדות שלהם ובגלל זה פרצו תגרות ביניהם לבין הערבים וכמה חברים נפצעו.

המעטים שנשארו לחצו על תנועת המושבים, המרכז החקלאי והסוכנות שיעבירו אותם למקום אחר. שלחו אליהם אנשים מארגון הפלמ"ח אך אלו לא רצו להישאר שם. החברים בכפר דאגו לנשים ולילדים ואז החליט שמואל דיין להעביר אותם למקום אחר. אבי ואמי ועוד כמה משפחות עברו למושב רמת צבי.

הזוית האישית

רחל מאור מספרת את סיפורו של אביה לתלמידים תמר ברקנשטט ויובל פדנס.