מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה ברקן, נולדתי בתל עדשים בשנת 1941. כל שנות ילדותי גדלתי במושב, להורים שהאבא יליד הארץ, נולד בזכרון יעקב ואימא שהגיעה מפולין. אני שנייה מתוך שישה ילדים. למדתי בעפולה וגם בקיבוץ גניגר. בשנת 1959 התגייסתי לצבא, שירתי שנתיים וגם שנה נוספת בצבא קבע. בשנת 1962 התחתנתי וגרנו בתל עדשים כשנתיים ואז עברנו לנצרת עלית. בעלי היה חבר אגד. נולדו לנו ארבעה ילדים, גידלנו את כולם בנצרת והיום אנחנו פנסיונרים ומבלים עם הנכדים והנינות.

הכרזת המדינה

בשנת 1948 דוד בן גוריון הכריז על הקמת המדינה. הייתי ילדה בת 7. אני זוכרת את כל התושבים בתל עדשים יוצאים מהבתים בשירה וריקודים, עשו מדורה גדולה ורקדנו ושרנו. אחר כך חילקו לנו שתיה וממתקים ורקדו עד אור הבוקר. למחרת פרצה מלחמת העצמאות, שהייתה מלחמה מאוד קשה. גרנו בצריף, היה לנו משק קט עם  פרות, עופות וירקות – לא היה חסר לנו כלום, אבל החיים לא היו כמו היום. לא הייתה טלוויזיה, לא היו כבישים, לא היה אוטו – הייתה לנו עגלה ופרד וכך, היינו נוסעים לעפולה לקניות. למדתי בבית ספר בעפולה והיו לוקחים אותנו באוטובוס הלוך וחזור. החיים במושב בתור ילדים היו מאוד יפים. שיחקנו בכל מיני משחקים מחוץ לבית, כמו כדור עף, בנינו מרפאה, בנינו מטבח, וכך העברנו שעות ביחד. סרטים ראינו פעם בשבוע בבית העם במושב והיו לנו חיים יפים ומעניינים.

בשנות חיי עברתי כמה מלחמות: מלחמת סיני התרחשה כשהייתי עוד נערה ולמדתי בבית הספר. לפני שהתגייסתי לצבא עבדתי שנה בגן ילדים בתור סייעת ואחרי זה עבדתי בהזרקה לתרנגולות ואפרוחים, עד שהתגייסתי לצבא בשנת 1959. שירתי בחייל הרפואה בתור פקידה.

התחתנתי בשנת 1962 עם חיים שעלה לארץ מבלגיה בשנת 1949, אחרי שעבר בתור ילד את השואה והגיע עם הדודים לתל עדשים. למדנו יחד בבית ספר והיינו חברים בנוער העובד. אחרי שהתחתנו גרנו בתל עדשים ושם נולד בננו הגדול שקוראים לו צחי, הוא אבא של ניצן. בשנת 1965, עברנו לגור בנצרת עלית, שהיום היא נוף הגליל. חיים, כאמור, היה חבר אגד. נולדו לנו עוד שתי בנות ובן

והחיים היו טובים, רק המלחמות היו קשות. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. היא הייתה מלחמה שנמשכה רק שישה ימים והייתה מלחמת ניצחון, אבל תמיד היו פעולות לא קלות. עברנו אותם עד שפרצה מלחמת יום כיפור בשנת 1973, זאת הייתה מלחמה קשה מאוד. הגברים היו בחזית ואני הייתי בבית עם ארבעה ילדים. זאת הייתה תקופה מאוד קשה. הילדים גדלו, גמרו בית ספר ואחד אחד התגייסו לצבא ושוב פרצה מלחמת לבנון הראשונה. צחי, הבן הגדול, התגייס לצנחנים ושירת את כל שלוש השנים בתוך לבנון. במלחמת לבנון השנייה כולם היו במלחמה.

במשך השנים הילדים התחתנו, הקימו משפחות והיום יש לנו 16 נכדים ושלוש נינות. אחרי כל מה שעברנו, יש לנו חיים יפים ומאושרים. אנחנו מבלים הרבה מאוד עם הנכדים, מטיילים ביחד, מכירים את כל ארץ ישראל וכל האתרים והנחלים בכל הזדמנות. מבלים כל המשפחה הרחבה במפגשים ביחד, ואין דבר שיכול להשתוות לזה.

הזוית האישית

ניצן: היה לי כיף, למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא שלי.

אילנה: נהנתי מאוד לעבוד עם נכדתי ולספר לה את קורות חיי.