מאגר סיפורי מורשת

סבא דוד אברהם לסלבוים מספר לנכדתו חנה אנטבי.

נולדתי בפריז שבצרפת  בשנת תרצ"ג 1933.

בילדותי התרחשה מלחמת העולם השנייה. באותה תקופה הגרמנים פלשו לצרפת והשתלטו על חלקים גדולים של צרפת. הצבא הצרפתי נכנע מפני הצבא הגרמני . וצרפת חולקה לשטח כיבוש גרמני בצפון ובמערב. אני ואחי נדדנו  ממקום למקום בצרפת, כי אפילו בית לא היה לנו. את הבית שלנו תפסו אנשים אחרים, גויים, זאת הייתה תקופה מאד מאד קשה. עברנו מעיר לעיר כדי למצוא מחסה. הסתובבנו בערים השונות בצרפת כגון: לימוז' בויקסופחר ובקנדו.   באחד הימים תוך כדי  בריחה, נפלתי ונפצעתי, חבשתי את הפצע בתחבושת והמשכנו לשוטט בדרכים.

תוך כדי שאנחנו משוטטים בשבילים, נתקלנו בכל מיני חוות חקלאיות ובאיכרים שמעבדים את האדמה. מידי פעם הם נתנו לנו מעט מים ומקום מחסה בתמורה לעבודה שעבדנו אצלם.

יום אחד באמצע העבודה, עצר לידינו אמבולנס והנהג אמר לנו, שיש לו  מנזר עבורנו, וכדאי לנו לעלות לאמבולנס. עלינו והגענו למנזר. שם הורידו לי את התחבושות שעל ידי, והתגלה שהפצע מוגלתי ומסוכן . ויש צורך להסיע אותי לבית החולים.  כשהגעתי לבית החולים הביאו לי אוכל. ואני כל כך שמחתי, עד שאמרתי לעצמי, טוב שנפלתי עכשיו! אני אוכל סוף כל סוף לקבל אוכל ולאכול משהו. כבר הרבה זמן לא ידעתי מה זה לחם! אחרי כמה ימים של טיפולים השתחררתי. וחזרתי להסתובב ולרוץ בין  השבילים.

עד שיום אחד נודע לי ולאחי, שהתקיים משפט על ביתנו וזכינו בביתנו בחזרה! חזרנו לביתנו. ואז גם אימא שלי הגיעה אנחנו מאד שמחנו! עברו כמה ימים ויום אחד אני אמי  ואחי יצאנו מהבית לטייל, התרחקנו קצת מהבית, ופתאום שמענו בוווווווםם אדיר, נבהלנו מאוד, אחרי שהרעש והבלגן נגמרו, הלכנו לברר מה קרה? הסתבר שהגרמנים הפציצו את כל הבתים. והיה זה  נס שלא היינו באותו  הזמן בבית. עברנו עוד הרבה חוויות מאד קשות במלחמה. עד שסוף סוף  המלחמה נגמרה.

אני מאד אהבתי את ההורים שלי זיכרונם לברכה, הם דאגו לי ואני גם זוכר אותם כאנשים ישרים והגונים. בתקופת השואה לא ידעתי דבר על יהדותי. אני גם לא ידעתי מה זה אומר להיות יהודי. אני זוכר את הפעם הראשונה בחיים שלי שראיתי בית כנסת. היה זה בבר מצווה שלי.

עברו כמה שנים ובשנת 1950, כשהייתי בגיל 16 הגעתי לארץ. בארץ למדתי על יהדותי, ואחרי מספר שנים הייתי מורה 30 שנה. אחרי כמה שנים התחתנתי והקמתי בית חסידי. זכיתי לילדים נכדים ואפילו נינים שהולכים בדרכי.

אבא שלי זכרונו לברכה נפטר בגיל 100, וחודש לפני שהוא נפטר הוא זכה להכיר את יהדותו!

אחרי כל כך הרבה שנים של סבל ואחרי כל מה שעברתי במשך שנותיי אני יכול לומר בלב שלם זכיתי לגדל ילדים אוהבי ה'.

סבא בחלוקת דולרים אצל הרבי מליובאויטש

הזוית האישית

תודה סבא דוד, בזכותך למדתי והעשרתי את ידיעותיי