מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

זיכרונותיה של סבתא יהודית ונגוש

יהודית ונעמה
יהודית בת שלוש
סבתא מספרת

אני סבתא של נעמה, יהודית ונגוש לבית פרישמן. נולדתי להורי דוד ורחל פרישמן שהיו נרדפי שואה. הורי נולדו בוינה, עיר הבירה של אוסטריה. הורי הצליחו לברוח בזמן מציפורניו של היטלר הרשע. הם הגיעו לארץ כל אחד לחוד בשנת 1939, כשעדיין לא היו נשואים. הם נישאו בשנת 1945, ואני נולדתי בשנת 1946. גדלתי בבית אירופאי מאוד ערכי כשהשפה השלטת בו הייתה גרמנית. עד היום אני דוברת שפה זו ואוהבת אותה.

ההורים קבעו את מושבם בעיר ראשון לציון, שם גם אני נולדתי. המצב בארץ היה מאוד קשה, התנאים היו קשים. פרימוס ופתיליה היו אמצעי הבישול שלהם, אבל האוכל היה מאוד טעים. כדי להרוויח כסף, עבדו בכל עבודה מזדמנת. הורי עבדו בפרדס בקטיף תפוזים כדי לפרנס את הבית. אחר כך אבא שלי מצא עבודה אחרת: בראשון לציון היו הרבה מאוד לולים של תרנגולות, ואבא שלי היה נוסע עם סוס ועגלה ומביא אוכל ללולים. בתקופה הזו היה צנע בארץ ואוכל היה אפשר לקנות בעזרת תלושים. את התלושים נתנו בהתאם למספר האנשים במשפחה, הכל היה בהקצבה. אבל!! הסתדרו והחיים היו טובים ויפים.

יהודית עם אבא דוד על העגלה

תמונה 1

אילזה כובסת מעל פרימוס

תמונה 2

נולדתי שנתיים לפני מלחמת השחרור. סבתא וסבא שלי, הוריי אמי, גרו בירושלים במאה שערים, שם קיבלתי הרבה מאוד חום, אהבה ופינוק. בחצר של סבא וסבתא שלי היה בור מים שממנו היו שואבים את המים לשימוש, בגלל המצור מים לא הגיעו אל הברזים. הדירות היו מאוד צנועות, שירותים לא היו בבית אלא רק מחוצה לו, מה שהיה אחד הדברים הלא-נוחים ביותר.

יהודית במאה שערים

תמונה 3

כשגדלתי והייתי יותר עצמאית, הלכתי גם קצת לטייל בירושלים. טיילתי בשוק של מאה שערים, אפילו היום בגילי המופלג אני זוכרת את מבנה השוק דאז.  הלכתי לטייל גם ברחוב שבטי ישראל, שבסופו היה שער מנדלבאום, שם היה מבנה נטוש שנקרא בית תורג'מן, שבחלונותיו היו שקי חול ומשם היינו צופים על הליגיונרים הירדנים. שער מנדלבאום היה אז הגבול בין ירדן לישראל.

כמו כל תלמיד למדתי בגן, בי"ס יסודי ותיכון, ואז למדתי בסמינר למורים. הייתי שובבה ומצחיקונת, וכך נשארתי גם היום!

התלמידה יהודית

תמונה 4

בשנת 1972 נישאתי לדן ז"ל. בנינו משפחה לתפארת – שלושה ילדים מקסימים – רועי, דרור וחגי ושמונה נכדים עד כה. היום אני קוצרת את הפירות, נהנית מילדיי, כלותיי, נכדי ונכדותיי היקרים והמקסימים.

סבא דני עבד בנגריה בראשון לציון, עיר מגורינו, והילדים אהבו להגיע לנגריה ולראות כיצד מיוצרים דברים שונים מעץ. אני עסקתי בהוראה בחינוך המיוחד במשך 42 שנה. כשפרשתי לגמלאות מצאתי עיסוקים אחרים – המשך לימודים, טיולים, הרצאות, חברים והתנדבות בבית חולים אסף הרופא.

לפני מספר שנים עברנו מראשון לציון להוד השרון כדי לגור קרוב לילדים אבל לצערי הרב נשארתי לבד, אחרי שסבא דני נפטר ב- 2018.

היום אני ממלאה את זמני – ילדים, נכדים, חברים והתנדבות, נהנית מכל מה שממלא את חיי.

הזוית האישית

סבתא יהודית: המפגשים המשותפים בביה"ס היו מקרבים ומעניינים. למדנו אחת את השנייה טוב יותר. היה כיף לצאת לטיולים משותפים – רק אנחנו מהמשפחה. אני מאחלת לנעמה שתגדל ותתפתח, תצליח בלימודים. תישארי כזו יפה וחכמה.

נעמה: אני מאחלת לסבתא בריאות, תחיי ותבלי איתי עוד הרבה שנים.

מילון

שער מנדלבאום
שער מנדלבאום היה מעבר הגבול בין ישראל לממלכת ירדן, ומעבר הגבול היחיד בין שני חלקיה של ירושלים, בין השנים 1948–1967 . השם "מנדלבאום" הוא על שם ביתם של בני הזוג אסתר ושמחה מנדלבאום (מנדלבוים) - בית שהיה סמוך למעבר, בשטח ההפקר בין ישראל לבין ממלכת ירדן.

פרימוס
כירה ניידת הפועלת באמצעות לחץ, שנפוצה מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. בישראל של תקופת היישוב והקמת המדינה היה הפרימוס אמצעי נפוץ להרתחת דודי כביסה. על מנת לאפשֵר להציב דוד גדול מעל הפרימוס הקטן יחסית, הושם הדוד על מתקן תלת רגלי (שכונה "דריי-פוס", חצובה בגרמנית), אשר הפרימוס הונח תחתיו. הפרימוס שימש באותה תקופה גם לבישול.

ציטוטים

”מתוך ה"אין" חיינו בצנעה, והיו חיים טובים ומאושרים“

הקשר הרב דורי