מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעיר הבירה של אזרביז'ן באקו.

מהילדות אני זוכרת שעד גיל אחת עשרה הייתי ילדה מאוד שמחה בזכות זה שהייתה לי משפחה מלאה: אבא, אמא, אחות ואני. בגיל אחת עשרה איבדתי את אמא, שנפטרה מסרטן ומאז נהייתי יותר עצמאית, אבל יותר עצובה והיא חסרה לי עד היום.

בבית בו גדלתי היו שני חדרים ומרפסת והיינו חמישה אנשים. הבית היה עשוי מאבן והיינו בקשר טוב עם השכנים.

בשכונה שלי, היו לנו קרוב לבית מרפאה, צרכניה ובית המרקחת שהיה צמוד לבית וכמו כן, תחנת המשטרה הייתה מול הבית.

תחביבים רבים היו לי בילדות, שיחקתי כדורעף, עסקתי בהתעמלות אומנותית ובעיקר אהבתי ספורט.

את החגים היהודיים תמיד ציינו וחגגנו בביתו של האדם המבוגר ביותר במשפחה. מילדות הכרתי את כל המנהגים היהודים שבחגים.

בנוסף לכך, שירתתי בצבא אזרביג'ן בחיל קשר ביחידה סודית. הייתי שנתיים בצבא ואחרי זה היה אסור לי לצאת מהמדינה חמש שנים בגלל שהיחידה ששירתתי בה הייתה סודית ולא רצו שאגלה למדינות אחרות מידע על המדינה. פעם אחת בזמן תרגיל שיצאנו אליו היה בדיוק יום האישה ב- 8 למרץ ואפילו שיצאנו למדבר עם קבוצת גברים ושתי נשים, הם חגגו לי ולעוד אישה את יום האישה. מהבוקר עשו ארוחת בוקר מיוחדת, ארוחת צהריים וארוחת ערב חגיגית וגם בערב שמענו קונצרט והביאו לנו פרחים למרות שהיינו במדבר.

בילדות לא ידענו מלחמות כי חיינו במדינה שהיה בה שקט, אבל בשנת 1989, עברנו מלחמה כי נכנסו לעיר חיילים רוסים וארמנים עם כומתה שחורה שלא היה להם אכפת אפילו שהמשפחה תיפגע והרגו הרבה אנשים שגרו באזרביג'ן. לפני המלחמה היה שם צבא מרוסיה ששמר על השקט באזור והילדים התרגלו לחיילים וטנקים שעברו ברחובות ואפילו הביאו להם אוכל ביתי ושתייה קלה וסיגריות. בזמנו היה כבוד לחיילים והתייחסו לחיילים כאילו הם חלק מהמשפחה והחיילים הסכימו לילדים לעלות לטנקים.

המלחמות אחרי זה כבר קרו בארץ, אחרי שעלינו לארץ בשנת 1991.

יש לי שני ילדים בן ובת ושני נכדים. הבן כרגע גר איתי והבת גרה רחוק במושב עין יעקב ומבקרים בערך פעמיים בשבוע והנכדים באים עם ההורים.

יש לי סדר יום קבוע, אני מתעוררת בבוקר והולכת לעבודה בעירייה, במחלקת קליטה. עובדת עם ילדים במועדון עולים עד שמונה בערב ואז חוזרת הביתה ובשישי שבת אני עם הילדים והנכדים שלי.

הזוית האישית

סבתא: התכנית הזאת נתנה לי יותר זמן להיפגש עם הנכד שלי ואני למדתי איפה הנכד שלי לומד והכרתי את החברים שלו ואת הסבא או סבתא שלהם.

אני: התכנית נתנה לי להיות יותר זמן עם סבתא וגם למדתי על המשפחה שלי יותר וראיתי תמונות של המשפחה בעבר וגם למדתי על דברים שהיו פעם ואין היום.