מאגר סיפורי מורשת

בית ספר עממי שבקריית חיים

בבית ספרנו שבקריית חיים היה נהוג שבסיום כיתה ח' עושים "קומזיץ" בים. על הבנים הוטלה משימה להביא עצים למדורה. זו לא הייתה משימה פשוטה בהתחשב בכך שהייתי ילד פעלתני. זכרתי שבמעברה הישנה בקרית שמואל יש צריפים חצי מפורקים ומשם ניתן להביא עצים שניתן לפרק בפטיש ולום. יצאנו עם 3 זוגות אופניים לקריית שמואל והתחלנו לפרק צריפים ישנים שחצי מהם כבר היו מפורקים. הצריפים היו מכוסים בחלקם בחול כי זה מה שהיה הרבה בקריות.

בתחפושת פורים

תוך כדי פירוק הקרשים מהצריף דרכתי כשאני יחף, על קרש שהיה בחול ומסמר שהיה נעוץ בו שיפד את כף רגלי ועבר אותה לצד שני. הייתי מבוהל  וכאוב. עמדתי על הקרש ובעזרת כוחות של הרגל השנייה חילצתי את עצמי מהמסמר. דם כמעט שלא ירד. חבר הרכיב אותי על האופניים ולקח אותי לקופת חולים. בבית החולים נתנו לי מיד זריקת טטנוס וחבשו לי את הרגל, האחות אמרה שאני צריך לשכב עם הרגל למעלה.

חשבתי מיד בליבי איך אני יכול לשכב בבית כשאני מיועד להיות הדגלן שמעביר את דגל כיתה ח' לדגלן של כיתה ז' ואיך יכול להיות שאני לא אהיה במסיבת הסיום של כיתה ח' כשהתכנונים שלנו היו לזרוק את המורה למתמטיקה ולאנגלית לים…. נשכתי את השפתיים חזק חזרתי עם החברים לקרשים, אספנו כמה שיכולנו ושמנו אותם על האופניים והעברנו אותם ברגל לים.

גיל נעורים

הייתה מסיבת סיום מוצלחת ביותר בייחוד שהמזימה לטבול את המורות בים הצליחה! חזרתי הביתה ממש לפנות בוקר עייף, כואב, אבל ממש מרוצה.

מסקנה: כשאתה מציב מטרה וחותר אליה אתה מצליח לעשותה ויהי מה.

הזוית האישית

יובל ורדי: היה לי כיף לעבוד עם סבא והוא לימד אותי המון על ילדותו.