מאגר סיפורי מורשת

זיכרון ממלחמת ששת הימים בזוית של נערה בת 14:

הייתי בכיתה ח' בבית ספר בית הכרם. כולנו מתכוננים למסיבת סיום של בית הספר היסודי, אז סיימנו את היסודי בסוף כתה ח'. אנו כותבים זכרונות בספרי זכרונות ועורכים חזרות למסיבה. אולם איום המלחמה – מלחמת ששת הימים – מרחף מעלינו וכולנו גם מתכוננים למלחמה. אנו ממלאים שקי חול ומניחים אותם על החלונות של בית הספר, מדביקים נייר דבק על הזכוכיות, מנקים את המקלטים, מצטיידים בעזרה ראשונה, מצטיידים במזון בסיסי בבית ובמקלט.

עוד לא הספקנו לסיים את שנת הלימודים ובאמצע השיעור הייתה אזעקה. כל התלמידים רצו למקלט של בית הספר. חלק בוכים, חלק מתפללים חלק צוחקים… בשלב מסוים אישרו רק לתלמידי כיתות ח' לרוץ הביתה, ואם יש להם אח או אחות בבית הספר אישרו לנו לקחת אותם. אני לקחתי את אחותי רינה שהייתה בכיתה ג', אחזתי בידה ורצנו הביתה. בדרך בכביש שדרות הרצל ראינו שיירה של טנקים.

אימא חיכתה לנו מחוץ למקלט בחשש רב. אימא, בלה גבאי, הכניסה אותנו למקלט שם היינו שישה ימים ולילות. במקלט שמענו הדי פיצוצים. לאחר המלחמה הבנתי שזו הייתה הפגזה של הירדנים בקרב בגבעת התחמושת. באחד הימים יצאנו קצת לנשום אוויר צח, וגילינו את הצנחנים במגרש המשחקים שלנו, שם ישנו בשקי שינה ובבוקר יצאו לכבוש את ירושלים המזרחית..

אבא שלי, דוד גבאי, היה מגויס. מאד חששתי לו, אבל למחרת היום הוא כבר התקשר והודיע לנו שהכותל בידינו וירושלים נכבשה. המלחמה הסתיימה לאחר שישה ימים בניצחון גדול, ואז סוף סוף יכולנו לסיים את שנת הלימודים ולצאת לחופש הגדול.

הזוית האישית

הנכד נועם: היה לי מאוד כיף לשמוע מסבתא את הסיפורים. גיליתי שסבתא שלי ממש טובה במחשבים. במיוחד ראיתי שהיא מקלידה באופן עיוור.