מאגר סיפורי מורשת

רקע משפחתי

שמי: מתוקה סליפוי לבית קליין, סבתא ל12 נכדים

אבי: קליין מרדכי מקלוש נולד בשנת: 1915 בצ'כוסלובקיה בעיר שנקראת אונגבר  (הושגורוד ) כיום אוקריאנה

אמי: רבקה זיסל לבית שנברגר נולדה בשנת: 1924  אף היא בצ'כוסלובקיה בעיר שנקראת אונגבר (הושגורוד) כיום אוקראינה. שמי מתוקה על שם סבתי זיסל שפירוש המילה בידייש מתוקה.

ב-1944 נכנסו הגרמנים לאונגבר ולקחו את הורי למחנות אושוויץ-ברקנאו , ולמחנה העבודה ברגן בלזן. הם שרדו את הזוועות ואת התופת ובסוף המלחמה, אבי נפגש עם אמי, אותה הכיר עוד בעירו, והתחתנו מיד אחרי המלחמה . הורי עלו ארצה בשנת 1946, במסגרת העלייה הבלתי לגאלית (לא חוקי) הם נתפסו ונשלחו למחנה מעצר בקפריסין. ובשנת 1947 עלו בפעם השנייה לישראל והגיעו למחנה המעפילים בעתלית. בשנת 1947 נולדה ברכה, אחותי הבכורה. בשנת 1952 אני נולדתי ובשנת 1958 נולד יוסי אחי. הורי עברו לגור בתל אביב , אבי עסק באלקטורניקה ,אמי הייתה עקרת בית. בשנת 1955 הורי עזבו את תל אביב, ועברו לגור במושב רמות מאיר גרנו שם כשלוש שנים, לאחר מכן עברנו לגור במושב סתריה שם היה לנו משק של רפת, היו לנו לולים של בקר, ומטילות.

מסמך מקורי

בשנת 2012 התקשרתי לבן דוד יחידי של אימי בשם אמיל פלד ובקשתי ממנו שיספר לי מה זכור לו על אימי ומשפחתה. התשובה שקיבלתי הייתה :"מתוקה אני לא זוכר כלום" כעבור יומים, התקשר אלי אמיל ואמר: "חשבתי על מה שביקשת ממני אני רוצה את כתובתך" כך קיבלתי את המכתב המצורף ובו מעט פרטים על סיפור משפחתי בזמן השואה: כותרת המכתב הייתה: "בסך הכל אני שמח שביקשת ממני קורות המשפחה של אמא שלך שהיא בת דודה יחידה שנותרה מהשואה, פתאום תפסתי שאחרי שאני אלך לאף אחד לא יהיה מידע על משפחת שנברגר"

טיול שורשים ב-2018

מסע שורשים בעיר אושגורוד שבאוקראינה בה נולדו הורי ובעזרת העדות האחרונה במכתב שקיבלתי מאמיל פלד יכולתי לשבת בארכיון ולחלץ מעט פרטים על אבי, על אמי ובני משפחתם. הגעתי לעיר מאוד ענייה, כמעט עולם שלישי, וביקרתי במקום בו ריכזו הגרמנים בשנת 1944 את הורי ואיתם את כל היהודים שהיו בעיר. במקום נמצא גל עד ועליו כתוב "נזכור". ביקרתי בבית כנסת, ביקרתי  בבית קברות היהודי , מצאתי את קבר סבי. הביקור בעיר אושגורוד הייתה עבורי  חוויה בלתי נשכחת חלום שרציתי להגשימו, וסגירת מעגל עבורי.

המצבה עליה רשום "נזכור" . וברחבה זו ריכזו הגרמנים את היהודים ואת הורי.

בית הכנסת היהודי היחידי שנשאר בעיר אושגורוד.

קבר סבי בעיר אושגורוד.

בית הקברות היהודי בעיר אושגורוד.

שריד מביתם של הורי.

ארכיון בעיר אושגורוד בו מצאתי פרטים אודות משפחתי.

קצת על ילדותי

גדלתי במושב סתריה, הסמוך לעיר רחובות. הייתי מאוד פעילה במשק, אהבתי לחלוב את הפרות, ולהאכיל את התרנגולות ולאסוף את הביצים מהלול. אני זוכרת כיצד בימי שרב הייתי עולה על גג הלול עם דופיה של מים להתיז על הגג, על מנת לצנן את העופות, כדי שלא ימותו מהחום הכבד, ובתור ילדה, אחת לכמה חודשים באמצע הלילה הייתה מגיעה משאית עם כלובים והיינו מעמיסים את העופות אל תוך הכלובים. לאחר מכן קיבלנו משלוח חדש של אפרוחים, אותם היינו צריכים לחסן מפני מחלות. הייתי עוזרת לאמי להזריק לכל אפרוח חיסון.

המשחקים ששיחקנו בילדות הם לא אותם המשחקים שמשחקים בהם הדור של היום משחקים נהדרים כמו: דודס, גוגואים, גולות, ואף קליעה ברוגטקה מאולתרת, זכורים לי מילדותי כמשחקים נפלאים.

בזמני לא היה קרש גיהוץ, אני זוכרת בתור ילדה, כיצד אמי הייתה פורסת על השולחן בפינת האוכל שמיכה וסדין, וזה היה קרש הגיהוץ שלנו, עליו אהבתי לגהץ.

אבי היה חשמלאי, עובד במועצה אזורית גזר, ובתור ילדה בת 14 הייתי מתלווה אליו למושבים כעוזרת צמודה.

בגיל 19 התחתנתי ועזבתי את המושב. עברתי לגור ברחובות שם נולדו לי ארבעה ילדים בת, בן ושתי בנות, עד עצם היום הזה אני  גרה ברחובות.

אבי נפטר בדצמבר 1993 כשהוא בן 78

אמי נפטרה באפריל 2008 כשהיא בת 83

הזוית האישית

נהנינו מאוד מכתיבת הסיפור ולמדנו הרבה אחת מהשנייה. חוויה כיפית עם סבתא שלי…