מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

זיכרון ילדות של סבא דוד

אני ונכדתי לוטם.
ההורים שלי בעלייה לארץ ישראל
למרות הפשטות הייתה שמחה רבה

שמי דוד, נולדתי בשנת 1952, כשנה אחרי שהוריי עלו לארץ. בשנים האלה עלו לארץ עשרות אלפי יהודים מארצות ערב ומארצות אירופה. מאחר ולא היו מבנים לשכן את כל העולים הקימו אוהלים. לאחר מספר חודשים החלו להקים מבנים מעץ ומפחונים שנקראו צריפים. גרנו ברמתיים במעברה. החיים לא היו לא היו פשוטים, גרנו בצפיפות תשעה אחים. למרות הפשטות הייתה שימחה רבה, אחדות בין המשפחות, עזרה לזולת ואהבת הבריות.

על פי זיכרוני כילד בגיל 4, משחק בחצר של בית שהיה שנראה כמו הבתים שבמושבים. הוריי גידלו בחצר תרנגולות ומספר עזים וכלב דוב. בגיל שמונה אני ומשפחתי עזבנו את המעברה ועברנו לחולון. למדתי בבית ספר יסודי שנקרא "גורדון". מצבנו הכלכלי היה אז קשה, לאבי לא הייתה עבודה מסודרת. לא היה לנו מספיק כסף כדי לממן את כל צרכנו. האוכל היה דל ולא היה לשובע.

לצערי, בכיתה ו' נאלצתי לעזוב את הלימודים בבית הספר ויצאתי לעבוד בעבודות מזדמנות לפרנסת משפחתנו. אני וחברי נסענו לאילת, מצאנו עבודה אחרת שנוכל בה לפרנס את משפחתנו בכבוד. עבדתי עד גיל 17.לאחר מכן התגייסתי לצבא, התחתנתי בגיל  24. עברתי להתגורר בעיר עפולה. נולדו לי שלושה ילדים מקסימים.

את זיכרונות ילדותי מחיי המעברה לא אשכח לעולם.

הזוית האישית

סבא דוד השתתף בתכנית הקשר הרב דורי ותועד על ידי נכדתו לוטם. התכנית נערכה בבית הספר אלון יזרעאל בעפולה, התשע"ט.

מילון

מעברה
ישוב קליטה ישוב זמני בשנות החמישים של מדינת ישראל. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”"בנוף הבתים הישנים , אשר היו צילי בימי ילדות"“

הקשר הרב דורי