מאגר סיפורי מורשת

קצת על סבתא רעיה

לסבתא שלי קוראים רעיה וייצמן, בת 69, נולדה ב-1950 במדינת בלרוס, שבברית המועצות.

הוריה של רעיה ניצלו ממלחמת העולם השנייה.

אבא של רעיה, מאיר, שירת בזמן המלחמה בחיל תותחנים, ואמא שלה, חיה, הייתה נערה שעבדה בתעשייה הביטחונית בייצור פצצות מרגמה. השניים הכירו בתום המלחמה, התחתנו וילדו את רעיה ואת אחותה הקטנה שכיום גרה בארצות הברית.

רעיה הייתה מושפעת מסיפורי הגבורה של אביה, שנטל חלק בהגנה על העיר סנטפטרסבורג במשך שלוש שנים. הוא היה חייל מעוטר ומלא בחוויות לא פשוטות, שקרו לו בזמן המלחמה. מיד לאחר סיום לימודיה בתיכון הגשימה רעיה את חלומה ונסעה ללמוד בסנטפטרסבורג באוניברסיטה. הנסיעה לאוניברסיטה לקחה כשלושה ימים מביתה, ברכבת.

בזמן הלימודים רעיה הכירה את אהרון וייצמן, בעלה, שבאותו זמן גם הוא למד באוניברסיטה, לימודי ציור ואומנות.

לאחר כמה שנות היכרות הם התחתנו ונולדו להם שני ילדים, דימיטרי וייצמן ונטלי וייצמן-בלינקי, ז"ל.

שם המשפחה של רעיה לפני הנישואים לאהרון וייצמן היה "שולמן" שמקורו מגרמניה ופירושו הוא אדם נכבד/שמש.

בשנת 1989 כאשר גבולות ברית המועצות נפתחו לעליית יהודים לישראל,  רעיה, בעלה אהרון, ושני ילדיה היו בין הראשונים באותה שנה שעלו ארצה.

לאחר העלייה לארץ, רעיה עבדה מספר שנים כמורה לכימיה במקיף א', וכמה שנים לפני פרישתה לפנסיה עברה להוראת כימיה במקיף רגר.

זיכרון ילדות של רעיה

"אני זוכרת שבגיל 12, גיל המצוות, נסעתי עם אבא שלי לסנטפטרסבורג לשבועיים. שהינו בדירתם של קרובי משפחה שלנו שגרו בעיר.

כל בוקר הייתי קמה ומסתכלת דרך החלון על הנוף הרטוב מגשם שירד כל הלילה ועל המקומיים.

ביקרתי עם אבא שלי בכל מיני מקומות תרבותיים בעיר אבל היה מוזיאון אחד שתפס את תשומת ליבי, מוזיאון הרמיטאז'. המוזיאון היה למעשה המוזיאון הראשון שביקרנו בו בטיול לכן התפעלתי כל כך מהיצירות שהיו בו.

בנוסף למוזיאונים והתאטרונים שביקרנו בהם, הרגשתי סגירת מעגל של אבא שלי, משום שהוא נלחם באזור הזה בעבר ולאחר המלחמה שב לשם יחד איתי כמנצח, עבורי."

הזוית האישית

חן – למדתי מסבתא על המשמעות הרבה שהיתה לסיפורי הגבורה של אביה (סבא רבא שלי) לחייה.