מאגר סיפורי מורשת

שמי מינה פריאל, נולדתי בשנת 1953 בבית היולדות ברחובות. עד גיל חמש התגוררתי בעקרון (אז נקרא עקיר). שם התגוררתי בבית סבתי וסבי יצחק וסבינה. התגוררנו בבית עם חצר מאוד גדולה שבה היו רפת ובה היו מספר פרות, לול תרנגולות וברווזים. כך נהניתי בכל יום מחלב היישר מהפרות וביצים טריות.

סבי היה החלבן המקומי. בעגלת עץ רתומה לאתון בשם דיצה, עם פנס מופעל בנפט, הייתי יוצאת כל ערב בחברת סבתי וסבי למכור חלב. בילדותי ביליתי בפרדסים ובשדות. קמתי בכול בוקר בשעה מוקדמת בשמחה, כי ידעתי שאני יוצאת עם דודתי לרעות את הפרות בשדה התלתן, כשריח האדמה הלחה באפי ומראה אגלי הטל על עלי התלתן זוהרים בשמש העולה. חוויות אלה הפכו אותי לאוהבת טבע, מרחבים, ריחות ויופי עד היום.

בגיל חמש עברנו לרחובות. התגוררנו במקום שבקרבתו היה שדה ענק (היום הקניון בנוי עליו). כילדים נהנינו להתרוצץ ולרוץ אחר פרפרים, לשחק במשחקי חמש אבנים ולקפוץ על חבל. בשדה היה מבנה ובתוכו באר מים ישנה, דבר שעודד אותנו הילדים להמציא משחקים בסגנון 'השמיניה הסודית' וספרי הרפתקאות שונים. היינו מבלים שעות רבות מחוץ לבית אחד עם השני. עוד זכור לי כי מאחר מאחר ולא לכולם בזמנו היו מצלמות, היו צלמים שהסתובבו עם מצלמה מבית לבית וצילמו לפי הזמנת ההורים כל אחד בביתו.

בית הספר היסודי בו למדתי היה "בית חינוך", היום זהו בית הספר "בן צבי", בית הספר בו לומד נכדי. אליו הגענו מדי יום ברגל בכל מזג אוויר. בחורף הכי נהנינו לקפץ בשלוליות במגפיים שהתמלאו במים ובסך הכל ניתן לומר שהרגשנו מאושרים עד השמיים.

מאלבום התמונות

הזוית האישית

אמיר: גיליתי דברים שלא ידעתי על סבתא, היה לי מאוד כיף לעבוד איתה.

נאור: ריגש אותי לדעת שסבתא מינה רחובותית ועניין אותי לדעת שרחובות הייתה מאוד שונה מהיום.